<h1>ספר הנר כת"י</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מבוי שהיה גבוה מעשרים אמה וכול'. רשצז"ל מבוי שהיה גבוה פיר' שהניחו את הקורה למעלה מעשרים אמה וקורה זו להתיר לנו לטלטל לתוכה באה דמדאוריתא איתסר רשות הרבים בשבת ומה היא רשות הרבים סרטיא ופלטיא גדולה כדאמרינן בפרק יציאות השבת [ו' ע"א] שדומין לדגלי מדבר דכל מילי דשבת ממשכן גמרינן ועגלות של לוים הרוחב שש עשרה (אמרי) [אמה] אזלי כדאמרינן בהזורק [שם צ"ט ע"ב] הולכך לא האוי רשות הרבים בציר מי"ו רוחב ומפולש משני ראשיו אבל מבוי שהוא קצר ואינו רוחב שש עשרה אמה (ואו) [ואי] נמי רחב הוא ואינו מפולש אלא ראשו אחד פתוח לרשות הרבים וראשו אחר סתום (דאו) [דאי] הוה מפולש לא הוה משתרי בקורה כדאמרי' בגמ' [להלן ו' ע"ב] וכיון דלא רשות הרבים הוא שרי לטלטולי ביה מן התורה בלא שום תיקון. ורבנן (גמור) [גזור] עליה משום דאתי לאיחלופי ברשות הרבים ושריוה בתקנתה דלחי או קורה דליהוי ביה הכירא ולא אתי למשרי רשות הרבים גמורה. ימעט פיר' ישפיל. ר' יהודה אומ' אינו צריך פיר' דקסבר ר' יהודה אפי' גבוה יותר מכ' אמה כשר הוא ולא צריך מיעוטא והתם בסוכה פליג נמי ר' יהודה וקסבר אע"פ שהסוכה גבוהה מכ' אמה כשרה הוא. והרחב מי' אמות ימעט פיר' שיעור רחב סתם פתחים טפי מהכי לא מקרי פתח אלא פרצה ואנן בעינן פתח וצריך לנעוץ קנים למעט רוחב כניסתן להעמיד על עשר או על פחות. ואם יש לו צורת פתח וכו' פיר' צורת הפתח ל[ח]י מיכן ולחי מיכן וקורה על גביהן כזה.
גמר'. אמרינן בגמרא מאי שנא גבי סוכה דקתני פסולה דתנן סוכה שהיא גבוה מכ' אמה פסולה ור' יהודה מכשיר ומאי שנא גבי מבוי דקתני תקנתא פיר' דתני ימעט ולא תני פסול ומהדרינן סוכה חיובא דאוריתא כדאמרינן למען ידעו דורותיכם כי בסכות וגו' תאני פסולה הואיל וכבר מימות משה רע"ה נתנה מידתה באו חכמ' לפרש לך שום פסולות אבל מבוי שלא נאמ' תורתו בהר סיני כלל שהרי כאן התחילו להראותך עיסקי מבוי ותורתו תאני תקנתא (ואו) [ואי] בעית אימא סוכה דאוריתא נמי הוה ליה למיתנא בה תקנתא מיהו האי דקתאני פסולה ולא קתני תקנתא משום דנפישו מילה דצריך למתנא בה מילי בשיעור דפנות דקתאני התם ושאין לה ג' דפנות ושאינה גובהה י' ושחמתה מרובה מצלתה ובדין הסכוך ובמה מסככין ובמה אין מסככין ומשום הכי פסיק ותני פסולה (דאו) [דאי] הוה תאני תקנתא לא הוה מצי לעוריבנהו ולמתנינהו דבשאין לה ג' דפנות [בעי למיתני] יעשה לה דופן ובשאינה גבוהה י' בעי למתני יגביה ושחמתה מרובה מצלתה בעי למתני יוסיף על סככה ואמ' מר [פסחים ג' ע"ב] לעולם ישנה אדם לתלמיד דרך קצרה.
<h2>דף ג.</h2>
פיס'. ואם יש לו צורת פתח אע"ג שרחב מי' אמות אינו צריך למעט פיר' דצורת פתח מהניא ברחבה להכשיר רחב מי'. אמרי' בגמ' ואמלתרא מהניא להכשיר (רחב) מבוי שהיא גבוה מכ' ואמרי' בגמרא קורה לרב' טעמא מאי בעו ובתוך כ' משום הכר דליחזו ליה אינאשי ולידעו תקנתא עביד רבנן ולא ליתן לאיחלופי ברשות הרבים ומשום הכי מהניא אמלתרא דכיון דמיסתכלי בה אינאשי דאית בה צורות והיא יפה דאפי' למעלה מכ' אמה איכא הכירא.
[לשון הרי"ף] כיצד ממעטו וכו' עד מקצת קורה בתוך עשרים ומקצת קורה למעלה מכ'. פיר' כגון שיש בעובי הקורה טפח ומן הארץ ועד הקורה כ' אמה פחות חצי טפח והרי חצי עביה של קורה בתוך כ' אמה וחציה למעלה מכ' אמה אם תחשוב החלל של מבוי הרי הוא פחות מכ' וכשר(י) ואם תחשוב החלל ועובי הקורה הרי הן יתר מכ' וצריך למעטו ויש לפרשו דרך אחרת כגון שהקורה עצמה צדה אחד דק יש בו חצי טפח וצדה האחד יש בו טפח וכשנעשית על המבוי אתה מודד מצד זה והרי החלל והקורה כ' אמה ושני הפירושים נכונים. מקצת סכך בתוך עשרים וכו'. פיר' וכן נמי בסכך סוכה אם תחשוב החלל לבדו הרי הסוכה כשרה ואם הסכך מכלל עשרים הוא חשוב הרי יצא הסכך למעלה מכ' והסוכה פסולה. אמ' (רבא) [רבה] מבוי כשר ובסוכה פסולה. פיר' אמרי' בגמ' מאי שנא במבוי דכשר דאמרי' קלוש פיר' ראה כאלו נטל אותו עובי היוצא מלמעלה ותהא קורה דקה סוכה נמי לימא קלוש וכו' בגמ' ולבסוף אסקה רבא ואמ' אחד זה ואחד זה כשר חלל סוכה תנן חלל מבוי תנן כ' אמה. פיר' כ' אמות שהוזכרו בין במבוי בין בסוכה אחללה קימי משפת כ' ולמטה משמע.
<h2>דף ד:</h2>
היה גבוה מכ' אמה ובא למעטו וכו' עד דקורה משום הכר היא פיר' קורה שתיקנו למבוי משום הכר בעלמ' דלא ליתן לשרו רשות הרבים והרי יש כאן הכר בכניסתן כשמשתמשין תחת הקורה, והכר של מטה וכו'.
<h2>דף ה.</h2>
00000000ואם היה גבהו פחות מי' טפחים וכו' עד להשלימו לי' טפחים, פיר' דפחות מי' לא האוי מבוי. כאביי וכו' עד דאמ' משך מבוי בד' אמות, פיר' אורך מבוי. איתמ' מבוי שנפרץ מצידו וכלפי ראשו כגון זה, איתמ' משמא דר' אמי ור' אסי אם [יש שם פס ד'] מתיר (עד) פירצה עד עשר וכו' פיר' אם נשתייר מן הכותל עומד ד' טפחים או שעשה פס ד' מקום הפירצה מתיר פירצה כל זמן שאין ברחבה יתר מי' אמות המבוי כשר ואין פירצה פוסלתן דכיון דיש הכשר אורך המבוי מן הקורה ועד הפירצה לא בטיל לה תורת פתח ובמלתיה קאיי וקורתן מתירתן ופירצה הנותרה כיון דלאו יותר מי' היא תורת פתח עליה דמבוי אינו נפסל בפתחים הרבה דתנן כל פירצה שהיא כי' אמות מותרת אבל ביתר מי' אמות שיצא מתורת פתח פוסלתן. ואם לאו פיר' דאין שם פס ד' (הפסד) [דהפס] העומד אין בו ד' טפחים אלא פחות דלית ביה שיעור מקום. פחות מג' פיר' אם הפירצה כפחותה מג' טפחים מתיר את המבוי שהרי כלבוד דאמי ואין כאן פירצה. שלשה אינו מתיר פיר' ואם הפירצה ג' אינו מתיר דכיון דממעטי בני מבוי בהילוכה ומקצרין את דרכם דרך אותה פירצה חיישי' דילמ' שבקי פיתחא רבה ועיילי ונפקי בההיא פירצה ובטלי ליה פיתחא קמא ובטלה קורה דידיה ואין קורה למבוי.
אמ' ראמי בר חמא אמ' ר' הונא לחי (הפולט) [הבולט] מדפנו של מבוי וכו'. רשצז"ל לחי (הפולט) [הבולט] מדפנו של מבוי פיר' לתוך רוחב המבוי ולא נעשה בו שם לשום [לחי] אלא הוציא את בנינו בפאת ביתו כדרך שעושין משום חיזוק וצורתו כזה, פחות מד' אמות פיר' ברוחב המבוי נידון משום לחי פיר' וסמכינן עליה ואע"ג דלאו לשום לחי איקבע דקימ' לן הילכ' כאביי בלחי העומד מאליו ואינו צריך לחי אחר להתירו. ד' אמות פיר' אם היה בולט לתוך רוחב המבוי ד' אמות נידון משום מבוי כלומ' [כיון] דאורך הכשר מבוי ניתר בכך ומיקרי מבוי הכא נמי נפקא מתורת לחי ולא סמכי' עליה דכיון דנפק מתורת לחי נמצא שאין תיקון למבוי זה וצריך לחי אחר להיתר המבוי אלמא מדקתאני דבציר מד' אמות לא הוי מבוי לאפוקי מתורת לחי שמ' מינ' הכשר מבוי [בד' אמות]. ואותו לחי מוקים ליה באידך גיסא פיר' אצל הכותל האחר כנגדו (או) [אי] נמי מוקים ליה (בהדיא) [בהדיה] פיר' אצלו ברוחב המבוי ומטפי ביה פורתא פיר' גבוה ממנו (או) [אי] נמי מבציר ביה פורתא פיר' או נמוך ממנו. לישנא אחרינא (או) [אי] נמי עב ממנו או דק ממנו כדי שימשך ממנו ולחוץ או הימנו ללפנים.
<h2>דף ה:</h2>
אמ' ר' הונא בריה דר' יהושע לא אמרו אלא במבוי ח' אמות. פיר' (או) [אי] האוי מבוי ח' אמות עיקר מבוי ראשון ד' אמות וההוא לחי הבולט ד' אמות וכנגדו ד' אמות עומדת דמבוי קמא וד' פירצות להדי ההוא בולט הרי צריך לחי אחר להתירו אבל במבוי ז' אמות ניתר בעומד מרובה על הפרוץ פיר' קסבר ר' הונא כל היכא דעומד של מבוי מרובה על הפרוץ לא צריך לחי (ואין צריך לחי) ואע"פ שאין זה לחי הוא[יל] וסתימת הפתח מרובה על הפרוץ פיר' ר' ניסי' ז"ל לא אמרו אלא במבוי ח' אמות פיר' אם יש במבוי כולו ח' אמות והאי בולט צריך לחי ונשאר ד' אמות שאינו בולט צריך לחי אחר להתירו שהרי כל ד' אמות מהן חולקין זה מזה והני בולטין והני אין בולטין והני בולטין הויאן מקום בפני עצמו ואינן מתירן ולפי' צריך לחי אחר אבל אם המבוי כולו אין בו זולתי ז' אמות ומיניהו ד' אמות דהויאן שיעור מקום בולטין ונשאר מן המבוי ג' אמות שאין בהן כדי שיעור מבוי הרי הן כאלו אינן וכפרוצין דאמו והאוינן הנך ד' אמות בולטין עומד מרובה על הפרוץ ואין צריך לחי אחר להתירן ואע"ג שהבולט יש בו ד' אמות כיון דהנשאר מן המבוי אין בו זולתי ג' אמות אינו צריך לחי אלא ניתר בעומד מרובה על הפרוץ. ר' אשי אמ' וכו' עד מה נפשך או עומד מרובה על הפרוץ ואו פרוץ נפיש וכו'. פיר' מרובה דנמצא שאין ארבע שלימות בלחי הרי ניתר ונידון משום לחי דהא אין רוב בני אדם יכולין לצמצם. מאי אמרת וכו' פיר' מאי אמרת לאסרו דילמ' צמצם וכי הדדי נינהו ואין כאן לחי שהרי יש ד' אמות ולא עומד מרובה. הוי ספק דבריהן פיר' שמא צמצם ואסור שמא לא צמצם ומותר וטלטול מבוי מדרבנן הוא וספק דבריהם להקל והילכ' כר' אשי.
<h2>דף ו.</h2>
איתמ' מבוי עקום וכו'. רשצז"ל מבוי עקום ושני פתחים פתוחים לרשות הרבים כגון זה, רב אמ' תורתו כמפולש פיר' דצריך צורת פתח מיכן [חסר]. ושמואל אמ' תורתו... בעקמימותן כלום אלא עושין לחי לפתחיהן ולא מצרכינן צורת פתח אלא לפתחין המפולשין זה כנגד זה לרשות הרבי'.
תנו רבנן כיצד מערבין מבואות המפולשין לרשות הרבי' וכול' עד אמר ר' יוחנן ירושלם אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה וכו'. פיר' ירושלם רשות הרבים ויש בה דריסת ס' ריבוא ורוחב שש עשרה אמה ואלמלא שנועלין דלתותיה בכל לילה חייבין עליה בשבת משום רשות הרבים אבל נעילת דלתות משויא לה כחצר של רבים ומערבים את כולה וכל זמן שלא עירבו הויא כרמלית ולא מחייבי עלה והכי נמי אמרי' בפ' בתרא דירושלם כרמלית הויא. וההוא מבוי עקום דהוה בנהרדעא וכו'.
<h2>דף ז:</h2>
אמר רב מבוי שנפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו לרשות הרבים כגון זה, חצר מותרת פיר' דנעשית [כחצר שיש לה ב' פתחים ומבוי אסור פי' דמבוי נעשה כמפולש ולא נשאר כנגד פירצתו בחצר מח[י]צה שמכשירתו ולפי' אסור. חצר מותרת אע"ג (דקביעי) [דבקעי] בה רבים וכו'].
<h2>דף ח:</h2>
איתמר מבוי העשוי כנדל וכו' רשצז"ל פיר' נדל שרץ שיש לו רגלים הרבה כדתניא מרבה רגלים זה נדל מבוי העשוי כנדל שפתוחין לו מבואות הרבה וראשיהן פתוחין לרשות הרבים וראשו של מבוי פתוח לרשות הרבים כזה, עושה צורת פתח לגדול באחד משני ראשים והקטנים עם הראש האחד של גדול משתרו בלחי וקורה בראשיהן על פני רשות הרבים אמ' ליה רבא כמאן כשמואל דאמ' מבוי עקום תורתו כסתום פיר' דהא כל מבואות הללו מבואות עקומין הן נכנס דרך זה ויצא דרך זה וקאמרת דלא בעי תיקון בעקמומיתן כשמואל עד הנה מדברי רשצז"ל (דנעשית כחצר שיש לה ב' פתחים ומבוי אסור פיר' דמבוי נעשה כמפולש ולא נשאר כנגד פירצתו בחצר מחצה שמכשירתו ולפי' אסור. חצר מותרת אע"ג דקביעי בה רבים וכו'). איתמ' מבוי העשוי וכו' פיר' ר' ניסי' ז"ל נדל הוא שרץ שיש לו משני צדדין רגלים הרבה [(תרגום מערבית) ואומרים שיש לו מ"ח רגלים, וכך נקראת אצלנו אום מ"ח]. וכך הייתה צורת זה המבוי בצורת זה השרץ שהיו לו משני צדדין שבילין שבילין כגון זה, אמ' אביי עושה צורת פתח לגדול פיר' של מבוי ואידך כולהו מישתרו בלחי וקורה פיר' אותן השבילין כולם (אסר) [אשר] משני צידי המבוי עושה על כל פתח כל אחד ואחד מהן לחי וקורה ויותר המבוי אמ' ליה רבא פיר' לאביי כמאן כשמואל דאמ' תורתו כסתום פיר' ולהכי סאגי ליה בצורת פתח ולא באעי דלת והא ההוא מבוי עקום דהוה בנהרדעא פיר' דהוא אתריה דשמואל וחשו ליה לדרב פיר' דאמ' תורתו כמפולש אלא אמ' רבא [עושה] (כ)צורת פתח לכולהו פיר' עושה צורת פתח על כל שביל ושביל מחד גיסא ואידך גיסא וכו' פיר' ואותן השבילין שהן בצד האחר כנגדו סגיא ליה בלחי וקורה. שמעי' דהילכ' כרב פיר' דאמ' תורתן כמפולש דאמ' (ר' כהנא) [הלכה כתנא] קמא פיר' דסגי ליה (תורת) [צורת] פתח מיכן ולחי או קורה מיכן דהא רבא כו' עד מיע"ל קג"ם פיר' רשצז"ל י'ע'ל' ק'ג'ם' סימ(י)ני הלכות הן שנחלקו בהן אביי ורבא ואלו הן. י' יאוש שלא מדעת בפ' אלו מציאות [ב"מ כ"ב ע"ב]. ע' עד זומם אביי אמ' למפרע הוא נפסל בפ' דיני ממונות [סנהדרין כ"ז ע"א]. ל' לחי העומד מאליו בפ' קמא מזו המס' [להלן ט"ו ע"א]. ק' קידושין שלא נמסרו לביאה בפ' האיש מקדש בו ובשלוחו [קידושין נ"א ע"א]. ג' גילויי דעתא בגיטא בהשולח גט [גיטין ל"ד ע"א]. מ' משומד אוכל נבלה לתיאבון בפ' דיני ממונות [סנהדרין שם].
איתמ' משום ר' כהנא רבה מבוי שצידו אחד ארוך וצידו אחד קצר פחות מד' אמות מניח את הקורה שהיא (כשרה) [הכשר] מבוי באלכסון כגון זה, ויותר המבוי. ואם הוסיף הארוך על הקצר ד' אמות הרי הן שיעור מקום והחולק אותן הארוך מן המבוי וכלחוץ דאמי וצריך לעשות הקורה כנגד הקצר אבל עשאוה באלכסון לא יותר המבוי שאין נחשב המבוי אלא מן הקצר ולפנים ומש(ו)ם ראוי לעשות הקורה שהיא הכשר מבוי רבא אמ' אחד זה ואחד זה וכו' ואם יש באלכסון יותר מי' דברי הכל אינו מניח אלא כנגד הקצר פיר' רשצז"ל דנמצא פתחן רחב מעשר שהרי כל תחת הקורה הוי פתח. מהו לאישתמש תחת הקורה. והילכ' וכו'. עד אבל פתוח לכרמלית לא פיר' אמרי' עלה בגמ' יציבא בארעא וגיורא בשמיא פיר' האזרח בארץ והגר בשמים בתימה אם הוא פתוח לכרמלית דלית בה חיוב חטאת אסור להשתמש בתוכו עד שיעשה לו לחי להתירו ואם הוא פתוח לרשו' הרבי' דחיישי' לחיוב חטאת יהא מותר והשיב רבא אין, כך הוא ואל תתמה מזה כי [אם] הוא (פותח) [פתוח] לכרמלית שהוא דומה לו נתערבו לחיים עם הכרמלית ונעשו רשות אחת וכיון שנתערב בין לחיים עם הכרמלית אסור להשתמש בין הלחיים עד שיעשה לו לחי אלחוצץ בינו ובין הכרמלית אבל בהיות בין הלחיים פתוח לרש' הרבים שאינה ממנה אינה (מתעכבת) [מתערבת] עמה ולא הויא מכללה וגם אין בה ד' טפחי' לחשבו מקום הולכך מותר להשתמש בה והרי היא מכלל המבוי.
<h2>דף ט:</h2>
איתמ' נראה מבפנים ושווה מבחוץ פיר' הלחי נראה מבפנים כגון זה / נידון משום לחי. נראה מבחוץ כגון זה ? ר' חייה ור' שמעון וכו'.
<h2>דף י:</h2>
מבוי שהוא רחב כ' אמה אמ' אביי עושה פס גבוה י' טפחים במשך ארבע אמות ומעמידו באמצע מבוי לארכו של מבוי כגון זה, אי נמי עבד (כרב) כדר' יהודה וכו'.
<h2>דף יא:</h2>
אמ' ר' חיסדא צורת פתח שעשוה מן הצד וכו'. עד דתניא כיפה ר' מאיר מחייב במזוזה וחכמ' פוטרין. ושוין [ב]שיש ברגליה עשרה כגון זה, הצורה רשצז"ל פיר' שער העשוי ככיפה. ר' מאיר מחייב וחכמים פוטרין, פיר' מפני שלמעלה בעיגול הוא מצר ואין רוחב ד' ואין פתח (פתוח) [פחות] מד' רוחב. ושוין שאם יש ברגליה י', פיר' גובה [קודם שיתחיל לעגל. חייבת, פיר' דהא יש בה עשרה גובה] ברוחב ד' ואפי' כל העיגול סתום נשאר שם שיעור פתח כשר אלמא אין צריכין ליגע דהא הכא הכשירה דפתח ברגליה היא והעיגול מפסיק בין תיקרא העליונה למזוזות וקתאני חייבת במזוזה הכא נמי כיון שיש בקנים י' אע"פ שאינן מגיעין לקורה פיתחא הוו.
מתני'. הכשר מבוי וכו'. עד כמאן לא כחנניה ולא כתנא קמא פיר' רשצז"ל סלקא דעתא דהכי קאמ' מתני' הכש(י)ר מבוי מפולש בית שמאי אומ' וכו'. ומשום הכי אמרי' כמאן לא כחנניה ולא כתנא קמא דאמרי' בברייתא דלעיל [ו' ע"א] ת"ר כיצד מערבין מבואות המפולשין לרש' הרבי' עושה צורת פתח מיכן ולחי או קורה מיכן וכו' ומהדרינן אמ' ר' יהודה הכי קאמ' הכש(י)ר מבוי סתם וכו'.
<h2>דף יב.</h2>
תנו רבנן לשון ים שנכנס לחצר פיר' שנכנס לחצר דרך פירצת הכותל ובשלא נפרץ במלאו עסיקינן מדפליג בין י' ליותר מי'. אלא אם כן עשו מחצה גבוהה י' טפחים, פיר' מחצה לגדור פירצת כותל החצר (בד' אמות) [עד עשר] וכו'. עד אבל עשר אין צריך כלום, פיר' שהרי יש שיור מיכן ומיכן. ממלא הוא דלא מלינן, פיר' משום דמטלטלם מכרמלית לרשות היחיד. ה(ו)א טלטולי מטלטלינן, פיר' בהאי חצר וגו'. עד דאית ליה גידודי, פיר' מה שנשאר מן הפירצה בגובה עשרה שהן כמו פסין.
<h2>דף יג:</h2>
מתני'. הקורה שאמ' [רחבה] לקבל אריח פיר' שתהא דומה לקביעת אריח. והאריח חצי לבינה של ג' טפחים, נמצא אריח טפח ומחצה רוחב. דייה לקורה ברוחב (טפי) [טפח] כדי לקבל אריח ברחבו, ובגמרא פריך דייה לקורה שתהא רחבה טפח טפח ומחצה באעי, ואמרי' כיון דרחבה לקבל טפח אידך חצי טפח ממלי ליה בטינא משהו מהאי גיסא ומשהוא מהאי גיסא. ר' יהודה אומ' וכו'. ומעמידי קורה וכו' פיר' אם (הניחא) [הניחה] לקורה על גבי יתידות אין צריכין שיהו בריאין לקבל קורה ואריח אלא לקבל קורה לבדה דהא לא יהבו אריח עליה ובקורה הוא דבעינן קביעות כי היכי דתיהוי הכר בעלמ' אבל מעמידה לא תלי הכירא בדידהו. ר' חיסדא אמ' אחד זה ואחד זה צריכין שיהו בריאין כדי לקבל קורה ואריח, פיר' קורה בעיא בריאות (כאריח) [דאריח] ומעמידה בעי בריאות דקורה ואריח.
<h2>דף יד.</h2>
ת"ר קורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת לכותל אחר פיר' כותל אחר של מבוי כגון זה, וכן שתי קורות אחת יוצאה בכותל זה ואחת יוצאה בכותל זה ואין מגיעות זו לזו כגון זה, פחות מג' אין צריך להביא קורה אחרת וכו'. עד וכן שתי קורות המתאימות פיר' שהשכיבן זו אצל זו כמו תאומים, לא בזו לקבל אריח ולא בזו לקבל אריח וכו'. עד היו אחת למעלה וא' למטה פיר' אם היו שתי הקורות המתאימות אינן כשורה אלא שהאחת מעמידוה גבוהין משל חברתה וכו' וגבוהה ממנה ר' יוסי ביר' יהודה אומ' רואין את העליונה כאלו היא למטה ואת התחתונה כאלו היא למעלה ורואין כאלו הן מחוברין כשורה ומכשירין המבוי ובלבד שלא תהא העליונה למעלה מכ' אמה והתחתונה למטה מי', פיר' כי המבוי שהוא מעשרים אמה ולמעלה אינו כשר והקורה שהיא למעלה מכ' אמה כיון שיצאו למעלה משיעור הכשר המבוי אינה מכשרת המבוי והרי היא כאלו אינה, וכן נמי כל מבוי שאין בגבהו י' טפחים לא חשיב מבוי כדאמרי' בריש פירקין [ה' ע"א] היה גבהו פחות מי' טפחים חוקק בו ד' אמות וכו'. רשצז"ל למעלה מכ' אמה, פיר' מן הקרקע דאין שם הכש(י)ר קורה. והתחתונה למטה מי', פיר' סמוך לקרקע.
מתני'. היתה של קש או של קנים וכו'. עד אם יש בהקיפה ג' טפחי' יש בה רוחב טפח אמרי' בגמרא מנא הני מילי אמ' ר' יוחנן דאמ' קרא ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו אל שפתו עגול סביב וחמש באמה קומתו וקו שלשים באמה יסוב אותו סביב אלמא לכל אמה רוחב בעיגולא איכא שלש (מאות) [אמות] הקיף ואמרי' והא איכא שפתו כמעשה שפת כוס פרח שושן שהוא דק מאד. אמ' ר' (זורא) [זירא] היא בתוך מבוי ועקמימות חוץ למבוי פיר' כגון זה.
<h2>דף יד:</h2>
אין הלכה כר' יוסי לא בהילמי פיר' הילמי מים ומלח כדאמרי' במס' שבת בפ' ח' שרצים [ק"ח ע"ב]. אמ' ר' הונא וכו' עד דר' יוסי נמקו עמו פיר' טעם דבריו מביא במהרה וזהו שבחו של ר' יוסי. אמ' ליה רבא וכו' עד הילכ' מאי, פיר' בלחיים. אמ' ליה פוק חזי מא עמא דבר, פיר' מה נהגו כבר נהגו בלחי משהו.
<h2>דף טו.</h2>
איתמ' לחי העומד מאליו פיר' שלא הוקבע שם לשום תיקון מבוי אביי אמ' וכו' עד היכא דלא סמכי' עליה מאיתמל פיר' שהיה שם לחי אחר ונפל בשבת כולי עלמא לא פליגי דלא הוי לחי וכו' עד ביע"ל קג"ם וכבר פירשנו לעיל [ח' ע"ב].
<h2>דף טו:</h2>
מתני'. בכל עושין לחיים וכו' עד ומטמא משום גולל. פיר' [(תרגום מערבית) גולל הוא מבנה הקבר כל הנוגע בו יטמא שבעת ימים, וזה פסוק בתורה] כל הנ[ו]גע בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר וכו'. ור' מאיר מטה(י)ר וכו'. אמ' ר' מאיר אין הלכה כר' יוסי ולא כר' מאיר ולא כר' יוסי הגלילי אלא כותבין גיטי נשים אפי' על דבר שיש בו רוח חיים דאמרי מאי טעמ' דר' יוסי הגלילי דתנן ונתן לה ספר כריתות אין לי אלא ספר מנין לרבות כל דבר ת"ל וכתב לה מכל מקום אם כן מה ת"ל ספר מה ספר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל אף כל שאין בו רוח חיים ואינו אוכל. ורבנן מי כתיב וכתב לה בספר ספר כתיב לספירת דברים הוא דאתא.
מתני'. שיירה שחנתה בבקעה וכו'. פיר' רמז"ל שיירה תרג' אורחת ישמעאלים שיירת ערבאי. והקפוה כל[י] בהמה עד ולא יהיו (פרוצות) [פירצות] יתירות על הבניין. פיר' רמז"ל [(תרגום מערבית) אם היה פרוץ מרובה על העומד בכל התורה אינה מחיצה, ואם היה פרוץ כעומד הרי זו מחיצה ומותר לטלטל בכולה, אלא אם היה בכלל אותו הפרוץ פירצה שיש ברחבה יתר על י' אמות הרי זו אינה מחיצה ואפילו היה עומד מרובה, אלא אם היה שם צורת פתח הרי זו מחיצה ואפילו היה רוחב הפירצה יותר מי' אמות]. איתמ' וכו' עד הכי אגמריה רחמנא למשה בסיני פיר' מח[י]צות והילכ' (כוותיהו) הלכה מסיני. לא תפרוץ רובה פיר' לא תפרוץ יתר על העומד. ר' הונא וכו'.
<h2>דף טז:</h2>
מתני'. מקיפין ג' חבלים זה למעלה מזה כו' עד שיעור חבלים עביין יתר על טפח פיר' צריך שיהא בעובי השלישית החבלים יתר על טפח והחבל התחתון מעמידו פחות מג' סמוך לקרקע וכן בין כל חבל וחבל פחות מג' דהויא ט' טפחים חסר משהו והחבלים יתר על טפח כדי שיהא הכל י' טפחים הוא שיעור גובה המח[י]צה. רשצז"ל מקיפין ג' חבלים וכו', פיר' אשיירה שחנתה בבקעה קאי. זה למעלה מזה, פיר' על גבי יתדות סביב מן התחתון לקרקע פחות מג' והרי כולו עומד כלבוד דאמי וממנו לאמצעי פחות מג' ומאמצעי לעליון פחות מג' שיעור ג' החבלים יותר על טפח כדי שיהא הכל י' טפחים. מקיפין בקנים וכו' פיר' רשצז"ל (נועצין) [נעוצין] ועומדין זה היא מחיצתן שתי אבל של חבלים זו היא מחיצה של ערב. בשיירא דברו דברי ר' יהודה, פיר' הוקלו אצלם שאינן צריכין אלא או שתי או ערב ושתי כמו קנים וערב כמו חבלים אבל יחיד לא היקלו [עד שיהא] בה שתי וערב. וחכמי' אומ' וכו' עד כל מח[י]צה [שאינה] של שתי וכו' פיר' ר' יוסי פליג עליה דאבוה אמתניתין וקאמר דאפי' לשיירא בעיא שתי וערב וחכמ' אומ' אחד...
<h2>דף יז.</h2>
ר' נחמן אמ' משום ר' שמואל וכו' עד אמ' רב גידל אמ' רב שלשה מותרין בשבע פיר' ג' אנשים מותרין בשבע סאין ואסורין בחמש וכו' עד והוקפו לז' פיר' שתי בלא ערב מותרין פיר' דליכא בית סאתים פנוי אלא בית סאה לא הוצרכו אלא לחמש והוקפו לז' אפי' לחמש נמי אסורין דהשתא לא מהני מח[י]צות הואיל הוקפו לבית סאתים יתר כדי צרכן ואקשי' וכו' עד מאי לאו מאדם, פיר' מאי לאו פנוי מאדם כגון ג' שהקיפו חמש סאין דכי יהבת לכל חד בית סאתים פש להו סאה בלא בעלים (ואמרת) [ואמאי] אמרת אסורין אפי' בחמש וכו'. היו ג' וכו' עד ואחר [כך] מת אחד מהן, פיר' ביום השבת. ואם קנו שם שנים שביתה ואחר כך ניתוספו עליהן פיר' בשבת. הרי הן אסורין וכו', פיר' ביותר מבית סאתים. כדמעיקרא.
פיס' וחכמ' אומ' אחד משני דברים. חכמ' היינו [תנא] קמא, פיר' דרבנן קמאי דאמרו לא דברו בשיירה אלא בהווה ולעולם יחיד נמי מותר דמחיצה הוא. איכא ביניהו יחיד בישוב דרבנן בתראי וכו', פיר' תנא קמא סבר יחיד דומיא דשיירה, דאמרו אחד משני דברים או שתי או ערב מח[י]צה היא אחד יחיד ואחד רבים בין בדרך בין ביישוב ושרי לטלטולי בתוכה והילכ' כוותיה[ו].
[במחנה היוצאת] למלחמה מביאין עצים מכל מקום, פיר' ואין חוששין לגזל. ופטורין מרחיצת ידים ומדמאי, פיר' מלעשר דמאי שהלוקח מעם הארץ ואינו יודע אם עישר אם לאו צריך להוציא תרומת מעשר ונותנה לכהן ומעשר שני ועולה ואוכלו בירושלם ומעשר דמאי מדרבנן הוא ובמחנה לא חייבו חכמ' לעשר דמאי דמדמו להן לאכסניא (או) [אי] נמי לעניים שהן מותרין לאכל דמא[י] ופיר' דמאי דא מאי [(תרגום מערבית) כלומר ספק הוא, אין אנו יודעים האם הוא מעושר או בלתי מעושר]. ומלערב, פיר' בעירובי חצירות אם הקיפו אלו ואלו ומחיצה (מספקת) [מפסקת] ביניהם ויש שם פתח אין צריכין לעירוב חצר.
<h2>דף יז:</h2>
מלח סדומית פיר' רשצז"ל מלח סדומית שיש במלח דאמור רבנן אחר אכילתך אכול מלח ומשום מלח שטבל באצבעו תיקנו מים אחרונים. אמ' אביי ומשתכחא קורטא בכורא, פיר' בכור מלח יש מעט מאותו מלח סדומית כמין קורט קטן. אמ' ליה רבא וכו' עד מיכל מאי, פיר' מדד לחמרים מאי צריך ליטול ידיו או לא אמ' ליה לא מיבעיא פיר' כל שכן דצריך נטילת ידים.
דתאני ר' חייה לוקין על עירובי תחומין דבר תורה פיר' אל יצא איש ממקומו וגו'. קשיא ליה לר' יונתן וכו', פיר' אמרי' בגמ' מתקיף לה ר' יונתן וכי לוקין על לאו שבאל כלומ' כיון דלא כתיב לא יצא איש אלא אל יצא איש כי לאו שהוא בלשון אל מי לוקין עליו בתימה, מתקיף לה ר' אחא בר יעקב אלא מעתה דכ' אל תפנו אל האבות ואל הידענים הכי נמי דלא לאקי, ומהדרי' בגמרא אמ' רבא הכי קא קשיא לר' יונתן לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין הוא וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין אין לוקין עליו פיר' סלקא דעתא לר' יונתן אל יוציא הוא דנפקא לן הוצאה מרשות לרשות דההוא אב מלאכה וממיתין עליה וכל לאו שניתן לאזהרת שלא יעשה כן וכן שמתחייב עליו מיתת בית דין אין לוקין עליו דלאזהרות מיתה ניתן דלא ענש הכתוב אלא אם כן היזהיר ולא למלקות ולא נכתב לענש כדי לחייבו מלקות והיכי אמרת לוקין עליו. אמ' ר' אשי וכו', פיר' משום הכי אמ' ליה ר' אשי מי כתיב אל יוציא איש בתימה אל יצא איש כת' ואין כאן לשון הוצאת משוי כי הפסוק הזה לא נכתב לאזהרת מיתת בית דין דלאו כתיב אל יוציא איש כדמפרשת ביה בהוצאה מרשות לרשות דחייבין עליה מיתת בית דין ולא כתי' אלא ביציאת האדם עצמו חוץ לתחום שאין בה מיתת בית דין דאל יצא איש כתי' כלומ' יציאה ברגלים בלבד.
עושין פסין לביראות, שברשות הרבים וביראות עצמן רשות היחיד הן שעמוקין י' ואין יכול למלאות לו מהם ועושין פסין אלו להקיף להן היקף שיהו הפסין הללו עושין את סביבות הבור רשות היחיד וימלא ויוציא ויניח שם ותיכנס (בהמתן) [בהמתו] וישקנה. ארבעה דיומדין וכו' פיר' דיומדין עמוד הנראה כשנים וכשנועצו בקרקע לפאת דרומית מערבית נוטה דופנו אחד למזרח ודופנו אחד לצפון והשני לפאת מערבית צפונית נוטה צידו אחד למזרח וצידו אחד לדרום וכשנותנין ארבעתן לד' רוחות נמצא לכל רוח שתי אמות דופן אמה כנגד אמה (והרויח) [והריוח] בנתים. נראין כשמונה וכו'. עד ו(א)ד' פשוטין פיר' פשוטין באמצע נותנין לכל רוח לוח רחבה אמה. וביניהן שתי דבקות וכו' פיר' דהיינו י' אמות. קשורות פיר' חומרא היא (למענו) [למעט] ריוח שבנתים. ולא מותרות פיר' אמרי' בגמרא [י"ט ע"א] פשיטא כיון דקשורות לאו מותרות נינהו ומהדרינן מהו דתימא מאי קשורות כעין קשורות קמ"ל. אחת נכנסת ואחת (יוציא) [יוצאת] פיר' דבקה נכנסת ודבקה יוצא[ת] ולא פרה נכנסת ופרה יוצאה. עושין פסין לביראות וכו' רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) דיומדין מורכב משני שמות, דיו עומדין, ודיו בלשון שנים, וכך אמ' בגמ' מאי דיומדין דו עומדין בלשון יון שנים ודיומדין שנים עמוד הנראה כשנים וזו צורתו, ובארות לשון רבים של באר והיא באר מים נובעים. ורבקות ל' רבים של רבקה, והן קבוצת בקר, מן כעגלי מרבק. פיר' רבקות רבקה, שקשר פרות במוט לרוחב להצמידן זו לזו. ומה שאמר קשורות ולא מותרות, לעכובא, שיהיו דוקא קשורות. ורוחב הפרה הבינונית שאליה השיעור מכוון, ב' אמות פחות שליש, ויהיה לפ"ז רוחב בין הפסין לדעת ר' מאיר י' אמות, ולדעת ר' יהודה י"ג אמות ושליש, ואין מחלוקת בין ר' מאיר ור' יהודה שאם היה בין הפסין י' אמות או פחות שאינו צריך ד' פשוטין, ואם היה ביניהם י"ד אמות או יותר שהן צריכין פשוטין, אלא מחלוקתם אם היה הרוחב שבין פס ופס מי' אמות ועד י"ד אמות. ומה שאמר אחת נכנסת ואחת יוצאה, לפי שאי אפשר שתהיה רבקה נכנסת ורבקה יוצאת אלא אם יהיה ריוח ביניהן וכאילו רמז אל העשר אמות שבין כל שני פסין שתהיינה רווחות ולא מצומצמות. והלכה כר' יהודה בשני המאמרים]. מותר להקריב לבאר וכו'. פיר' רשצז"ל מותר להקריב פסין לביראות ולעשות ההקיף קצר. ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה מבפנים וכו', פיר' ובלבד שתהא משפת הבור עד בין הפסין כדי ראשה ורובה של פרה כזה, אבל בציר מהכי לא דילמא ממשיך אחר פרתו ומפיק [לדוולא] (להו לה)חוץ למחיצה וקא מפיק מרשות היחיד לרשות הרבים. מותר להרחיק כל שהוא (מפני), פיר' כל מה [שבלבו לעשות היקף גדול. ובלבד שירבה] בפסין, פיר' דכל כמה דמרחיק מבור גדול מרחיק ריוח שבין דיומד לדיומד וצריך להרבות בפסין עד שלא יהא בין פשוט לפשוט ובין דיומד לפשוט יותר מי' אמות לר' מאיר או מי"ג ושליש לר' יהודה.
<h2>דף יח.</h2>
מתני'. ר' יהודה אומ' עד בית סאתים אמרו לו לא אמרו בית סאתים אלא בגינה ובקרפיף וכול', רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) ר' יהודה אומר ירחיק משפת הבאר עד הפסין שיעור שבעים אמה ושירים בלבד שהוא שיעור צלע בית סאתים כפי שאבאר להלן. וקרפיף, מקום מוקף בגדר. ודיר, המקום שמקבצים בו את הצאן. וסהר, מכלאה. וחצר, הוא מקום פתוח שלפני הבית. [והטעם בזה כי הגנה] והקרפיף לא הוקפו לדירה. ובית כור, הוא כשלשים בית סאה. ומה שאמר מותר להרחיק כל שהוא ובלבד שירבה בפסין, קאי על פסי ביראות, והם דברי חכמים ז"ל שאמרו] לר' יהודה לא אמ' בית סאתים וכו'. ואין הלכה כר' יהודה. ר' יהודה אומ' וכו' עד לא אמרו בית סאתים אלא לגינה ולקרפיף, רשצז"ל שאין הקיפן לדירה, ופיר' קרפיף היקף גדול חוץ לעיר להכניס שם עצים לאוצר. אבל אם היה שם דיר או סהר או חצר וכו', פיר' אבל דיר של בהמות שעושין כדי לזבלה בגללי הבהמה. סהר, לבהמות של עיר. [מוקצה, רחבה] שאחורי הבתים. וחצר, שלפני בתים.
<h2>דף כא.</h2>
אין בורגנין וכו'. פיר' ר' האיי גאון ז"ל בורגנין בלשון ערבי [(תרגום מערבית) הם מגדלים שעושים חוץ לישוב לשמור הפירות והתבואות, ולהשגיח עליהם. ומה שסומכים עליהם הוא כשנתונים בכפרים או בישובים לשמירה והגנה]. בורגנין בבבל (ד)לא [ד]שכיחי בידקי דמיא, פיר' [(תרגום מערבית) כלומר שטפי המים], ואין עושין שם פירות שלא יופסדו מן הבידקי ומשום הכי אין חשובין מכלל העיר. בשאר ארצות לא דשכיחי גנאבי, פיר' [(תרגום מערבית) מחמת הגנבים המרובים אין סומכים על הבורגנין]. פסי ביראות בבבל לא דשכיחי מיא וכו'.
<h2>דף כב.</h2>
ר' יהודה אומר אם היתה דרך הרבים מפסקתה, [(תרגום מערבית) כלומר מפסקת בין הפסים. יסלקנה לצדדין, פיר' יסב הילוך בני אדם שיהיה מחוץ לפסין לא ביניהם. ובאר, הוא מעין המים הנובעים. ובור, הגוב שמתכנסים בו המים. ודע כי דיני פסי ביראות שנזכרו אינם מתירים משום מחיצה אלא אם היה באר מים חיים ויהיה של רבים ויהיה בארץ ישראל, כי כל הקולא הזו שהקלו בהן לא עשו אלא משום עולי רגלים, והוא אמרם לא התירו פסי ביראות אלא לבהמות עולי רגלים בלבד, ועם כל זאת [לא] התירו להשקות בהן אלא בהמות שאינן יכולות לרדת לבאר, אבל האדם אסור לו לשאוב בין הפסים ולשתות אלא אם עשה מחיצה גבוהה י' טפחים, או מטפס ויורד כלומר שיאחז ברגליו בצדי הבור וירד וישתה].
<h2>דף כג.</h2>
מתני'. ועוד אמ' ר' יהודה בן בבא וכו'. רמבמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) כיון שהובאו לעיל דברי ר' יהודה בן בבא הוסיף ואמר ועוד וכו']. הגינה והקרפיף עד ובלבד שיהא בה שומרה פיר' רשצז"ל שומרה סוכת שומרין. או בית דירה וכו'. עד ר' עקיבה אומ' אפי' אין בה אלא אחד מכל אלו מטלטלין בתוכה ובלבד שתהא ע' אמה ושירים על ע' אמה ושירים ומאי הוסיף ר' עקיבה ופרקי' בגמרא איכא ביניהו דבר מועט [(תרגום מערבית) רשצז"ל כבר ביאר דבר מועט וכבר פירשו פירוש מרווח ורמז"ל כבר ביאר משנה זו ועוד אמ' ר' יהודה בן בבא וכו' ופירשה, ואזכיר דבריהם בסוף הפרק אי"ה יתעלה] פיר' ר' יהודה אומר דבר מועט ושל ע' ושירים ולא נתנו לו חכמים שיעור וכמה הן ע' אמה ושירים על ע' אמה ושירים שיעורה בית סאתים כחצר המשכן ור' עקיבה אמר בעינן עד דהוי בה תוספת ההוא מיעוט כחצר המשכן.
מתני'. אמ' ר' אלעאי שמעתי מר' אליעזר אפי' הוא כבית כור וכו'. פיר' ר' ניסי' ז"ל שאפי' הגינה והקרפיף יש בהן בית כור מטלטלין בתוכן כל הנך תנאי דסבירא להו עד בית סאתים אבל טפי לא והאי תנא בלחוד הוא דשרי בית כור דהוא ל' סאה.
<h2>דף כג:</h2>
פיס'. ר' אליעזר אומ' אם היה ארכה יתר על רחבה אפי' אמה אחת אין מטלטלין בתוכה ר' יוסי אומ' אפי' כשנים ברחבה מטלטלין בתוכה וכו' עד הלכ' כר' יוסי פיר' דלא בעי מרובעת והילכ' כר' עקיבה דלא בעי מוקפת לדירה. והנך תרויהו שמעתתא כשמואל לקולא, וצריכא עד שיהא בה שומרה או בית דירה פיר' כר' יהודה בן בבא דבעי שומרה או בית דירה קמ"ל הילכ' כר' עקיבה, (ואו) [ואי] אמ' הלכה כר' עקיבה הוה אמינא דאריך וקטין לא פיר' דהא ר' עקיבה מרובעת בעי קמ"ל הילכ' כר' יוסי דאפי' אריך וקטין מותר.
<h2>דף כו.</h2>
וכן שמעתי אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב בית אסור מלהכניס ומלהוציא לו פיר' אסור להוציא מביתו לחצר ואסור להכניס מן החצר לביתו אבל להן מותר פיר' אשמעינן ר' אלעאי משום דלא עירב עמהן נעשה אורח אצלן ואף ביתו מותר להן. וכן שמעתי עד וכו' לא קשיא הא ר' אליעזר הא רבנן פיר' קסבר ר' אליעזר הותרו השכנים להוציא ולהכניס מבתיהם לחצר וגם מותרין להכניס לביתו שליח שביטל להן רשותן והוא לבדו אסור להכניס ולהוציא כלום מביתו לחצר ומן החצר לביתו. כשתמצא לומ' לדברי ר' אליעזר המבטל חצרו רשות ביתו ביטל פיר' ולפי' ביתו מותר להן ולדברי חכמ' המבטל רשות חצירו רשות ביתו לא ביטל ולפי' ביתו אסור מלהכניס ולהוציא לו ולהן וחמשה (שהוים) [שרויים] בחצר אחת וכו' פיר' אם היה חמשה שרויים בחצר אחד ושכח אחד מהן ולא עירב לר' אליעזר דסבר כי הא מבטל רשות חצירו רשות ביתו ביטל וכשהוא מבטל רשות אין צריך לבטל רשות לכל א' וא' אלא לכולהו ביטל בחדא זימנא דבעין יפה הוא מבטל שהרי ביטל גם רשות ביתו ולרבנן דסברי רשות ביתו לא ביטל צריך לבטל רשות לכל א' וא'. אמ' ר' אלעאי שמעתי מר' אליעזר וכו' עד אבל להן מותר וכו' רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) אבל להן מותר אם ביטל רשותו סתם. וחכמים סוברים שאפילו ביטל רשותו להן סתם אינו מתיר להם להשתמש בביתו אלא אם כן הוא מפרש להם שביטל להם רשות ביתו עם רשותו בחצר והוא המקום הפתוח שלפני הבית. וכן שמע ממנו כי אדם יצא ידי חובתו בליל הפסח בעקרבנין אם אכלן משום מרור, ושהן מכלל הירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, המנויים בפרק השני של פסחים. ועקרבנין, הוא "אל עקרבאן" והוא [מפורסם] אצלנו. ודרש ר' אלעאי אצל כל תלמידי ר' אליעזר מי ששמע מר' אליעזר אחת משלש הסברות האלו ששמען הוא ממנו ולא מצא אחד ששמען כמותו. ואין אחת מהן הלכה אלא כולן דחויות.
<h2>דף כו:</h2>
בכל מערבין. רשצז"ל בכל מערבין, עירובי חצירות ותחומין. ומשתתפין, במבוי. חוץ מן המלח ומן המים, פיר' דלאו מידי דמזון הן וטעמא דעירובא משום דדעתו ודירתו במקום מזונותיו הוא וכיון שנתנו כל בני חצר כדי מזונן בבית אחד נעשו כאלו כולן דרין בתוכו ונמצאו כולן רשות אחת וכן בעירובי תחומין נעשה כמי ששבת שם ומשם יש לו אלפים אמה הולכך דבר מזון בעינן. והכל נלקח בכסף מעשר, פיר' בתוך ירושלם כשהוא מוציאו כדכ' ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך. חוץ מן המים ומן המלח, פיר' ובגמ' מפרש טעמ' ולקמן אזכיר מדתה טעם שאמרו בגמרא. הנודר מן המזון וכו'. עד ומערבין לנזיר ביין, פיר' מערבין לנזיר עירובי תחומין. ביין, ואע"ג דלא חאזי לדידיה [חזי] לאחריני וכיון דמזונא הוא גבי אחריני שרו ליה רבנן. ולישראל בתרומה סומכוס אומ' בחולין, פיר' לא בתרומה דמידי דחזו ליה בעינן ובגמרא מפרש מאי טעמ' לא פליג סומכוס איין ולקמן אזכיר מקצת טעמ' דאמרי' בגמרא. ולכהן בבית הפרס, אע"ג דבעינן דמצי למיזל ולמישקליה (ומצלי) [ומיכליה] התם במקום שמניחין אותו כיון דבית הפרס ספיקא דרבנן הוא מותר ליכנס על ידי ניפוח. ר' יהודה אומ' אפי' בבית הקברות מפני שהוא יכול לחוץ ולוכל, פיר' לחוץ לעשות מחיצה בינו ובין הקבר שלא יאהיל עליו כגון שדה תיבה ומגדל יכנס שם בעגלות מבעוד יום אם ירצה אלמא חאזי ליה.
אחזור אזכיר מקצת טעמ' אמ' הכל נלקח בכסף מעשר חוץ מן המים, פיר' דדרשינן בגמרא [כ"ז ע"ב] ריבויי ומיעוטי אמקרא ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך ריבה בבקר ובצאן וביין ובשכר מיעט חזר ואמ' ובכל אשר תשאלך נפשך ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל מאי רבי רבי כל מילי ומאי מיעט מיעט מים ומלח. אזכיר מקצת טעמ' לא פליג סומכוס אף על יין כדפליג על התרומה כדאמרי' במשנתינו מערבין לישראל בתרומה סומכוס אמ' בחולין אבל לא בתרומה, ומהדרינן בגמ' [ל' ע"ב] איפשר דמתשל עליה פיר' ישאל לחכם ויתיר לו ויהא יין ראוי לו, ואמרי' תרומה נמי איפשר דמיתשיל עליה פיר' יפתח בחרטא לא נתכונתי לכך ותנן הקדש טעות אינו הקדש, ומהדרינן (או) [אי] מיתשיל עלה הדרא לטיבלא וטבל לא חאזי ליה, ואמרי' לפרוש עלה ממקום אחר לבתר דמיתשיל עלה והדרא לטיבלא בין השמשות בשעת קניית עירוב דמצי למימ' פירות שיש לי בביתי יהיו תרומה על זו ואשתכח דאית ליה תקנתא דתחזי ליה, ומהדרינן (בו) [לא] נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף פיר' מוקף סמוך כמו מקיפין בבועי שסומכין זו לזו, הדר אמרינן וליפרוש עלה מינה ובה, מהדרינן דלית ביה שיעור שמזון שתי סעודות מצומצמות הניח (ואו) [ואי] מפריש מינה תרומה כל דהוא בציר ליה שיעור עירוב, ומשום הכי פליג אתרומה ולא פליג איין. ואין הילכ' כסומכוס ולא כר' יהודה.
<h2>דף כז.</h2>
אמ' ר' יוחנן אין [למדין מן] הכללות וכו' פיר' כל היכא דתנן כלל לא אמרי' דוקא הוא דאיכא כלל דלא דק במילתיה ואיכא מילי דליתנהו בההוא כללא. ואפי' במקום שנ' בהן חוץ, פיר' חוץ מדבר פל' דאיכא למימ' מדאפקיה להאי ודאי דק בכלליה לא ילפינן מיניה דדילמ' שייר ולא אפיק כל מה דבאעי. אמ' רבינא וכו'. עד אבל מים ומלח כאחד מערבין פיר' רשצז"ל מים ומלח המעורבין מזון הן לטבול בהן פתו.
<h2>דף כט.</h2>
תניא כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס פי' אם אכל אוכלין טמאין אע"פ שאין אוכל מטמא אדם במגע (או) [אי] אכיל מינייהו חצי פרס דהיינו ב' ביצים נפסל הגויה מלאכל בתרומה. ובמזון שתי סעודות פיר' ועוד כל האוכלין מצטרפין למזון שתי סעודות לעירוב. וכביצה לטמא טומאת אוכלין וכו'. עד תפוחין בכמה פיר' לערב בו בכמה וכו'. עד תניא ר' שמעון [בן אלעזר] אומ' וכו' פיר' ר' שמעון בן אלעזר אומ' במעשר עני דמחלקו לעניים הרבה על הגורן קאיי וקאמ' אין (פותחין) [פוחתין] לעני בארץ בגורן מהאי שיעורא דכ' ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה ובציר מהכי לא הוי נתינה. עוכלא תבלין וכו', פיר' עוכלא שמינית של ליטרא וליטרא הוא לוג. וליטרא (הוא) ירק. וכו'. וכן לעירוב, פיר' דחלק עני בגורן מזון שתי סעודות היא. תניא ר' שמעון בן אלעזר אומ' [יין כדי לאכול בו, פי' לשרות בו] פת מזון שתי סעודות. חומץ כדי לטבל בו, פיר' כדי לטבול בו בשר מזון שתי סעודות. (חומץ כדי לטבול בו) וכו'. עד ויין דאמרן יין מבושל, פיר' חמרא (בכי) [כדי] לאכול בו בשרא מבשלא קאמ' דחשוב ללפות בו אבל חמרא בעלמ' בעינן להיות בו מזון שתי סעודות והיינו שתי רביעיות. ובצלים וכו' עד אבל (וכו') בעליו לא, פיר' עלין לא חשיבין לאכלן. דלא אפצי זרתא זרתא, פיר' שלא גידלו זרת. אבל איפצי זרתא זרתא לית לן בה, פיר' דבצל נחשב. אמ' ר' יהודה כל שהוא לפתן וכו' פיר' כל שהוא לפתן שיעורו כדי לאכול ללפתן בו את הפת מזון שתי סעודות פיר' כל הסעודות הימנו. בשר חי וכו', פיר' בשר חי אינו לפתן ובעינן כדי לאכול ממנו. בשר צלי וכו', פיר' בשר צלי פליגי ביה (או) [אי] האוי לפתן או לא. והילכ' כרבא. וכו'. עד אמ' ר' נחמן בר יצחק סיני שתים, פיר' קארו ליה סיני לפי שהיה בקי במשניות ובבריתות.
<h2>דף לא.</h2>
מתני'. מערבין בדמאי וכו'. רשצז"ל פיר' החבר שלקח דמאי מעם הארץ ולא הפריש ממנה דמאי מערבין בו. ואמרי' בגמ' וה(ו)א לא חאזי ליה ומהדרינן מגו (דאו) [דאי] בעי מפקר נכסיה והוי עני חזי ליה דתנן מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניים דמאי. ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו. ואקשינן בגמרא פשיטא כיון שניטלה תרומתו חולין הוא ופרקינן לא צריכה שהקדימו בש(ו)בלין וניטלה הימנו תרומת מעשר ולא ניטלה הימנו תרומה גדולה וכדר' אבהו דאמ' מעשר ראשון שהקדימו בש(ו)בלין פטור מתרומה גדולה שנ' והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר, מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר. אמ' ליה ר' פפא לאביי (או) [אי] הכי אפי' הקדימו בכרי נמי אמ' ליה עלך אמ' קרא מכל מתנותיכם תרימו. [ו]מה ראית פיר' ומה ראית שמוק(ד)מת קרא דחיובא בהקדימו בכרי וקרא דפטירת בהקדימו בשבלין, תשוב[ה] האי אידגן פיר' האי דנתרמו בכרי אידגן וכיון דנקרא דגן נעשה טבל לתרומה כדכ' ראשית דגנך והאי דלא אידגן פיר' וכי שקיל ליה עדיין לא היה טבל לתרומה. וכך פיר' רמז"ל (שבת פי"ח מ"א) [(תרגום מערבית) מעשר ראשון שנטלה תרומתו, אין כוונתו בזה שהפריש ממנו כראוי ואח"כ הפריש ממנו מעשר מן המעשר כמתחייב, שהרי זה מותר ולא נותרה בו סיבה המונעת מלערב בו, ולא דיבר אלא במעשר ראשון שהפרישו ישראל בשבלים לפני שנידוש ונעשה דגן ויפריש ממנו תרומה גדולה כמתחייב. והודיענו כי המעשר שהפריש באופן זה לא יתחייב הלוי להפריש ממנו אלא תרומת מעשר בלבד והוא החיוב שנותר בו. אבל לא חלק תרומה גדולה המחוייבת לאותו המעשר, לפי שאין חיובה חל על הדגן אלא אחר דישתו ומירוחו. ומה שאמר ומעשר שני והקדש שנפדו, פיר' רמז"ל ואפילו פדה אותם לעצמו שאנו מחייבים אותו להוסיף חומש, דונתן הכסף במקדיש שדהו כתי' ויסף חמישית כסף ערכך, משנתן את הקרן נעשה ראוי לעירוב ואע"פ שעדיין נשאר החומש. והכהנים בחלה ובתרומה אבל לא בטבל. פיר' ולא בטבל, פיר' ולא בטבל מדרבנן, שנזרע בעציץ שאינו נקוב. ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, פיר' אין כוונתו בזה שלא הורמה ממנו תרומת מעשר לפי שזה פשוט, אלא הוא זה שלא הפרישו ממנו חובת תרומה גדולה המוטלת עליו, ואע"פ שהפריש ממנו תרומת מעשר. וחיוב זה יהיה כשהפריש המעשר מן הדגן לאחר דישתו ומירוחו, ולא הפריש ממנו תרומה גדולה מקודם]. רשצז"ל ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו פיר' שהקדימו בכרי ולא הפריש ממנו תרומה גדולה דהאוי חאזי לאפרושי מיניה כדאמ' ליה ר' פפא לאביי לעיל. ולא במעשר שני והקדש שלא ניפדו פיר' רמז"ל [(תרגום מערבית) כוונתו בזה שלא נפדו כהלכה, כגון שפדה מעשר שני על חתיכת כסף, והוא אין פדייתו מותרת אלא בכסף מצוייר, כלומר מטבעות, ככתוב וצרת הכסף, וקבלנו דבר שיש עליו צורה. או שחלל הקדש על הקרקע, ואין דין הקדש ליפדות אלא במטלטלין, ככתוב ונתן את הערכך וגו', שיהא דבר הניתן ביד].
<h2>דף לא:</h2>
פיס'. השולח את עירובו וכו' רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) קנתוס הוא שמשלחו עמו להביאו עבורו לסוף אלפים אמה, כי אין מדובר כאן אלא בעירובי תחומין, אבל [עירובי] חצירות ה"ז מותר ע"י קטן כמו שנתבאר בגמרא. ומי שאינו מודה בעירוב, הוא הכותי שאינו מודה בעירוב. ואם אמר לאחר לקבלו ממנו וכו', פיר' ואם שלחו עם אחד הפסולים האלה להביאו לאדם כשר ויביאנו הכשר לסוף אלפים אמה הרי זה מותר ובתנאי שיראה שהביאו הפסול ליד האיש הכשר]. השולח את עירובו וכו' עד קטן גובה את העירוב. פיר' רשצז"ל גובה את העירוב מבני חצר ומערב עליהן עירובי חצירות. ואם אמ' לאחר. [(תרגום מערבית) כבר פירש רמז"ל זאת ואזכירו בסוף הפרק].
<h2>דף לד:</h2>
מתני' נתנו בראש הקנה או בראש הקנתוס פיר' רמז"ל [(תרגום מערבית) קנתוס מקל דק, ועושין ממנו רמחים, וכיון שהקנה והקנתוס דקין ואין בהן ארבעה על ארבעה הרי הן מקום פטור, ולפיכך אם נתכון לשבות ברשות הרבים ונתן בהן עירוב ואפי' למעלה ממאה אמה הרי זה עירוב מפני שהוא יכול להורידו ואפילו בשבת. נתנו במגדל ארגז גבוה].
<h2>דף לה.</h2>
מתני' נתגלגל חוץ לתחום וכו' רשצז"ל פיר' נתגלגל חוץ לתחום אינו עירוב הואיל ויש מביתו שהוא לן שם ועד עירובו יותר מאלפים אמה לא מצי למיזל ולמשקל ליה. נפל עליו גל, מפרש בגמרא דבעי מרא וחצינא לפנוייה דהויא מלאכה ולא שבות. תרומה ונטמאת מבעוד יום, פיר' דלא חזיא לא לדידיה [ולא] (ו)לאחרים. משחשיכה הרי זה עירוב, פיר' שכבר קנה עירוב בין השמשות ושבת הואיל והותרה הותרה ואם ספק, פיר' ספק מבעוד יום או משחשיכה. ר' מאיר ור' יהודה אומ' הרי זה חמר גמל, פיר' רשצז"ל דמספקא לן (או) [אי] קנה ליה עירוב והכא הוו ביתו ומהכא יש לו אלפים אמה לכל רוח (ותפסיד) [והפסיד] אלפים (שבמערב) [שבמעבר] ביתו והלאה או שמא לא קנה לו עירוב ומביתו יש לו אלפים אמה לכל רוח ולא קנה בעירובו כלום ומחמת ספק זה נאסר לילך אלא אלפים אמה שבין ביתו לעירובו דמה נפשך (בהלך) [בהנך] אלפים משתרי אבל אלפים דמעירובו ואילך לא דילמ' לא קנה עירוב ומביתו ואילך נמי לא דילמ' קנה עירוב נמצא זה מושכו לכאן לילך וזה מושכו לכאן להלך כאדם המנהיג חמור וגמל שהחמור הולך לפניו וזה מנהיגו [והגמל הוא] מושך וצריך לפנות לפניו ולאחריו. אמ' ר' יוסי וכו'. עד אמ' רבא לא שנו אלא שנתגלגל וכו' אבל נתגלגל בתוך ד' אמות הנותן את עירובו יש לו ד' אמות, פיר' רשצז"ל כלומ' ד' אמות שסביבותיו הוו להו כמוקפת מחיצות וכי היכי דהנותן את עירובו בבית שמקצתו בתחום ומקצתו חוץ לתחום מהלך את כולן [ו]חוצה לה אלפים אמה דהוי כל הבית כאלו הוא בתוכו פי' בתוך תחומו הכא נמי כל ד' אמות הוי ליה (בבית) [כבית] ומצי לאיתויי מחוץ לתחום בתוך התחום.
<h2>דף לו:</h2>
מתני'. לרמז"ל יש דברים במשנה הזו ואזכירם בסוף הפרק. מתני אדם על עירובו וכו' רשצז"ל מתני אדם על עירובו פיר' מניח אדם שני עירובין אחד לסוף אלפים למזרח ביתו ואחד לסוף אלפים למערב ביתו. ואומ' אם באו גוים למזרח, פיר' וצריך אני לברוח מפניהם. עירובי למערב, פיר' [י]קנה לי עירובי שבמערב ויהיו לי למערב ביתי ארבעת אלפים אמה ואע"ג דלא אתי עד למחר אמרי' ברירה דבין השמשות קנה לו עירובו דאידך גיסא. ואם באו למערב וכו' עד (כדיני) [הריני] כבני עירי, פיר' יש לי אלפים אמה מעירי לכל רוח. ואם בא חכם למזרח עירובי למזרח וכו' עד ר' יהודה אומ' וכו', פיר' ר' יהודה אומר אם באו לכאן ולכאן ואחד מהן רבו ילך אצל רבו ולא אצל חכם דקימל"ן דבשעת קניית עירוב דעתיה למיקניה ליה אההוא עירוב דלצד רביה ומיהו דאיהו דלא ידע לאי זה צד יבוא ולמחר שמע מבני אדם הבאים משם לכאן על ידי עירוב והשתא דידע להתם ניזיל. ורבנן זימנין דניחא ליה לאיניש בחבריה טפי מרביה.
<h2>דף לח.</h2>
מתני'. ר' אליעזר אומ' יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה מערב אדם שני עירובין. רשצז"ל פיר' מערב אדם שני עירובין, אם היה צריך לילך יום ראשון לכאן ויום שני לכאן יכול לערב למזרח ולמערב ערב יום ראשון אומ' עירובי של מזרח יקנה לי היום לצורך מחר ועירובי למערב יקנה לי בין השמשות של מחר לצורך יום שני דקסבר ר' אליעזר שבת ויום טוב לאו כחד יומא אריכא נינהו אלא שתי קדושות ולכל חד יומא אית ליה חדא שביתה ולכל חד מיקניא ליה שביתה לאי זה רוח שירצה ובין השמשות (דקאמרי') [דקאמא] לדידיה הוא דקאני ולא ליום שני. ואם עירובי בראשון ובשני כבני עירי בשני ובראשון כבני עירי, פיר' כלומ' אם לא היה צריך לילך אלא באחד מן הצדדין ביום ראשון וביום שני אין צריך לזוז מתחומו לא לכאן ולא לכאן ואינו רוצה להפסיד אלפים של תחומו מיכן ולא אלפים של תחומו מיכן. וחכמ' אומ' מערב לרוח אחת פיר' יערב עירוב לצד שהוא רוצה לילך בו ביום ראשון ויאמר עירובי זה יקנה לי לצורך מחר ובשני הריני כבני עירי שלא עירבו ואם היה צריך בשני ולא בראשון יאמ' עירובי זה יקנה לי בין השמשות של מחר ובראשון אהיה כבני עירי. או (ב)מערב לשני ימים פיר' או מערב לרוח אחת לצורך שני הימים או אינו מערב כל עיקר.
פיס' כיצד היה עושה מוליכו בראשון וכו' פיר' מוליכו השליח בראשון ערב יום טוב שלפני שבת לסוף אלפים אמה ומחשיך עליו עד שיקנה שביתה התם בהאי עירוב כדי להלך ביום טוב וביום השבת (שאחרים) [שאחריה] עד עירובו ומעירובו ולהלן אלפים אמה וכיון שהחשיך וקנה שביתה התם נוטל עירובו ובא לו לעיר לביתו שמא יאבד ושוב אי[ן] לו עירוב בשני כדקתני נאכל עירובו בראשון וכו' ובשני שהוא יום טוב והוא ערב שבת מוליכו [לר' ניסים ז"ל יש דברים במה שאמר מוליכו ביום טוב שני ואיך יקנה תחומין ביו"ט ואזכירם בסוף הפרק] (מוליכו) נמי לאותו המקום כדי שתחשך ויקדש היום עליו כשהוא במקום שקנה שביתה וכיון שמתחשך עליו ונכנסה שבת אוכלו ובא לו נמצא משתכר בהליכתו פיר' כדי שיוליך עירובו ומקדש עליו היום במקום שקנה שביתה (אלמא). פיר' משתכר בהליכתו כלומ' קנה לו הליכה ליום מחר ומשתכר בעירובו שאוכלו רשצז"ל ויום טוב שאחר השבת דלא איפשר בהכי מוליכו בראשון וחוזר והולך (בראשון) [בשני]. (פיר') נאכל עירובו בראשון עירובו לראשון וכו'. אמ' ר' אליעזר אי אתם מודים לי שהן שתי קדושות וכו' פיר' דקאמריתו נאכל בראשון עירב לראשון ואין עירב לשני (דאו) [דאי] חדא קדושה נינהו הוה ליה כחד יומא אריכא ויקנה בין השמשות (על) [של] ראשון לשניהם וכיון דשתי קדושות הן יכול לערב נמי לשתי רוחות.
גמ'. לרוח אחת מאי נינהו לשני ימים מאי נינהו וכו' פיר' רשצז"ל לרבנן לרוח אחת דקתני במתני' מאי נינהו פשיטא דלשני ימים קאמ' בניחותא, ולשני ימים דקתאני מאי נינהו פשיטא לי דלרוח אחת קאמ' (וכן אם) וא"כ תרתי (למא) [למה] לי היינו קמייתא כלומ' היינו חדא. ומהדרינן הכי קאמרי ליה רבנן לר' אליעזר האי דקאמרת שיכו[ל] (ל)אדם לערב שני עירובין לשני ימים לשתי רוחות הלא אתה מודה לנו שאין אדם יכול לערב ביום אחד שני עירובין לשתי רוחות חציו של יום בדרום וחציו של יום בצפון. אמ' להו אבל, פיר' אמת כמו אבל שרה אשתך. אמרו לו כשם שאין מערבין ליום אחד, פיר' לשתי רוחות כך אין מערבין לשני ימים ויהא תירוץ המשנה כך. ור' אליעזר התם קדושה אחת וכו'. עד שאם עירב ברגליו בראשון, פיר' שלא היה לו פת לשגר על ידי שלוחו לערב והלך בעצמו וישב בסוף אלפים עד ש(י)קדש עליו היום וחזר לו לביתו. מערב ברגליו בשני, פיר' צריך לערב ברגליו (ו)אף בשני ואינו יכול לצאת חוץ לתחום על ידי קנייה הראשונה. נאכל עירובו בראשון אינו יוצא עליו בשני, פיר' אם נאכל עירובו המערב בפת ונאכל עירובו ביום ראשון לאחר שקנה עירוב אי אתם מודים שאין יוצא עליו בשני על ידי אותה הקנייה. אמרו (לא) [לו] אבל. הא לאו שתי קדושות הן, פיר' הא לאו ר' אליעזר קא מהדר לה והא ודאי אף (לדבריהם) [לדבריכם] שתי קדושות הן. ורבנן ספוקי מספקא להו, פיר' מספקא לה[ו] בשבת ויום טוב (או) [אי] חדא קדושה נינהו או שתי קדושות. ועבדי הכא לחומרא, פיר' דאין יכול לערב לשתי רוחות דילמ' חדא קדושה היא. והכא לחומרא, פיר' דנאכל בראשון אין עירוב לשני דילמ' שתי קדושות הן ואין יוצא עליו בשבת. תניא אמרו לו לר' אליעזר אי אתה מודה שאין מערבין בתחלה מיום טוב לשבת, פיר' אם לא עירב בין השמשות של ערב יום טוב והוצרך לצאת בשבת אי אתה מודה שאינו יכול לערב מיום טוב לשבת אלמא קדושה אחת היא והרי היא כיום אחד שאינו יכול לערב בחצי היום אם לא עירב בין השמשות. ור' אליעזר התם משום הכנה, פיר' שמכין מיום טוב לשבת ולא משום טעם דחד יומא הוא.
<h2>דף לח:</h2>
אמר רב הלכה כד' זקנים וכו' פיר' אמרי' בגמ' ת"ר עירב ברגליו ביום ראשון מערב ברגליו ביום שני נאכל עירובו בראשון אינו יוצא עליו בשני דברי ר' וכו' בריתא בגמ' ואסיקנה בגמרא (דר') [דרב] גמרא גמיר ליה מרביה דהיל' כד' זקנים ואליבא דר' אליעזר דאמ' כי שבת ויום טוב שתי קדושות הן ואלו הן ד' זקנים רשב"ג ור' ישמעאל ביר' יוחנן בן ברוקא(י) ור' אלעזר בן שמעון סתימתא ור' יוסי בר' יהודה סתימתא דסבירא לה כר' אליעזר דאמ' שבת ויום טוב שתי קדושות הן אבל ר' תני לה [ו]לא סבירא ליה כוותיהו. מאי הכנה אמ' רבא כדתניא והיה ביום הששי והכינו וגו', פיר' אמרי' בגמרא היכי אמ' רב הלכה כד' זקנים ואליבא דר' אליעזר דאמ' שתי קדושות הן והאמ' במס' יום טוב בעניין ביצה שבת ויום טוב רב אמ' נולדה בזה אסורה בזה דאלמא קסבר רב קדושה אחת ופריק רבה לעולם קסבר רב הלכה כד' זקנים ואליבא דר' אליעזר דאמ' שתי קדושות הן והך דקאמ' התם נולדה בזה אסורה בזה לאו דקסבר קדושה אחת הן אלא דקסבר מאי דמתליד ביום טוב אסיר למיכליה בשבת ומאי דמת[י]ליד בשבת אסיר למיכליה ביום טוב דתני והיה ביום הששי והכינו וכו'. עד (ולא) [אלא] הא דתנן ר' אליעזר אומ' וכו', פיר' אקשי' ליה אביי לרבא דקאמ' (שאין) יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה מערב אדם שני עירוב[ין] ואומ' עירוב הראשון למזרח והשני למערב הלא ביום הראשון שהוא ערב שבת יש לו רשות להלך למזרח עד מקום עירובו וחוצה לו אלפים אמה ואסור לו לצאת מערבית אפי' אמה אחת ולמחר בשבת שהוא יום שני יהא מותר להלך לרוח מערבית שהייתה אסורה עליו אתמול בערב שבת ואמאי הא (קאמרי') [קא מכין] יום טוב לשבת. מי סברת דמנח ליה בסוף אלפים לכאן, פיר' ופריק ליה רבא מי סברת הא דתנן ר' אליעזר אומ' יום טוב שחל להיות בערב שבת מערב אדם שני עירובין שעושה עירובו למזרח אין לו לצאת לרוח מערבית כלל כדי שתקשה לי היאך מותר בשבת בדבר שהיה אסור עליו אתמול ביום טוב לאו הכין היא מילתא אלא שעושה שני עירובין אחד ליום טוב הראשון למזרח בסוף אלף אמה שהרי עדיין יש לו אלף אמה במערב ומותר הוא ביום טוב שהוא ערב שבת להלך גם לרוח מערבית אלף אמה וכשעושה עירובו השני למערב בסוף אלף אמה ויוצא אל מקום עירובו בשבת הרי לא הותר לו בשבת אלא דבר שהיה מותר לו אתמול בערב שבת. ואלא הא דאמר (ר') [רב] יהודה וכו', פיר' תו אקשינן ליה ואלא הא דאמר (ר') [רב] יהודה עירב ברגל[י]ו בראשון מערב ברגליו בשני עירב בפת בראשון מערב בפת בשני וכיון דמערב ביום טוב שהוא [ערב] שבת ליום השני שהוא יום השבת (דלא) [הלא] הכין מיום טוב לשבת. מי סברת דאזיל ואמ' מידי וכו', פיר' ופריק ליה לעולם אית ליה הכנה אלא מיהו האי דקאמ' מערב ברגליו ובפת בשני לא שאמ' יקנה לי עירובי שביתה למחר אלא שילך לשם וישתוק ולא יאמ' כלום שכבר מערב יום טוב קנה שביתה לשני הימים ואע"ג דלא קאמ' מידי וכו'. עד דתניא לא יהלך אדם לסוף שדהו וכו' פיר' ואע"ג דאזיל התם מבעוד יום לא יהלך בשבת לידע מה היא צריכה אחר השבת דהילוך (גרירה) [גרידה] קא עביד ולא אמ' מידי. כיוצא בו לא יטייל אדם על פתח המדינה וכו', פיר' לא יטייל אדם בשבת או ביום טוב סמוך לחשיכה על פתח [מדינה] כדי להתקרב במרחץ להיות מזומן ליכנס לבית המרחץ כשתחשיך מיד. לא קשיא מידי התם מוכחא מילתא, פיר' התם מוכחא מילתא מא בעי בשדהו אם לא לידע מה הוא צריכה ורחמנא אמ' ממצוא חפצך וגו' וכן בפתח המדינה. הכא לאו מוכחא מילתא, פיר' אבל חוץ לעיר עד התחום לא מוכחא מילתא דלעירובי לצורך מחר קאזיל ולא מסקי אינאשי אדעתיהו. (דאו) [דאי] צורבא מרבנן הוא אמרי שמעתתא משכתיה, פיר' (שממהר) [שמהרהר] בה בלבו ואין דעתו עליו. (ואו) [ואי] עם הארץ הוא אמרי חמרא אותבד ליה, פיר' ואזיל לעיוניה דאפי' בשבת שרי להשיבו מתוך התחום לביתו אבל מידי דאסיר ליה למעבד בשבת אסיר ליה לזמוני נפשיה לההוא מידי. גופה אמ' ר' יהודה וכו' עד שאין מערבין בתחלה בפת, בשני, שאין מערבין בפת מיום טוב לשבת דהויא הכנה (וקרי) [דקרי] ליה השתא שם עירוב. עירב בפת בראשון מערב בפת בשני אמ' שמואל ובאותה הפת, פיר' דוקא באותה פת עצמה דקרא עליה שם מאיתמל והשתא דקא שתיק אבל לא בפת אחרת דבעי למקרי שם עירוב השתא.
<h2>דף לט.</h2>
מתני' ר' יהודה אומ' ראש השנה שהיה ירא שמא תתעבר מערב אדם שני עירובין וכו' [(תרגום מערבית) ביאר רמז"ל יום הספק היה בזמנם כשהיו עושים על פי הראיה והוא יום שלשים של אלול, שאם נראה הירח בליל שלשים היה באלול עשרים ותשעה יום, והיה אלול חסר, ואם לא נראה בליל שלשים היה באלול שלשים יום והיה אלול מעובר ויהיה ראש השנה ביום שלשים ואחד לאלול, אומר ר' יהודה שיש לו לעשות בכ"ט באלול שני עירובין אם ירצה הואיל ואינו יודע אם למחר יהיה ראש השנה או לאחר מחר, וכן אולי יהיה ברצונו ללכת מחר למזרח וביום שאחריו למערב, ויתנה איזה תנאי שירצה, או לעשות עירוב ליום שלשים לרוח אחת וליום שלשים ואחד לרוח אחרת, או לעשות עירוב באחד משני הימים לרוח מן הרוחות וביום השני יהיה כבני עירו, והבחירה בידו בכל זה לפי שיש ספק בקדושה, והלכה כר' יהודה בדבר זה. אבל היום בשני ימים טובים של ראש השנה שאנו עושים אין היתר לחלק את העירוב בהן לפי שהן קדושה אחת, והעיקר אצלנו בהן שהן כיומא אריכא. אבל שאר שני ימים טובים של גליות הרי הן שתי קדושות ומותר בהן כל מה שהזכיר ר' יהודה בחילוק העירוב]. פיר' אחר רשצז"ל בגולה קא מיירי שמא יעשו בית דין הגדול אלול מעובר ויהא שני ימים טובים והוא צריך לילך בראשון לצד אחד ובשני לצד אחר. מערב שני עירובין, פיר' ומניח(י)ן בערב יום טוב זה לכאן וזה לכאן ואומ' וכו'. פיר' קסבר שתי קדושות הן ולא הודו לו חכמי' וכו'. ועוד אמ' ר' יהודה מתנה אדם על הכלכלה, פיר' על הכלכלה של טבל ביום ראשון של ראש השנה ואומ' אם היום חול תהא זו תרומה על א(י)לו ואם היום קודש אין (בידי) [בדברי] כלום דאין מגביהין [תרומה ביו"ט] (על אלו) ולמחר אומ' אם היום חול הרי זו תרומה על אלו ואם היום קודש אתמול חול כבר הוא תרומה מאיתמל ואוכל כלכלה המתוקנת ומשייר התרומה. וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני ולא הודו לו חכמי', פיר' קסברי דתרויהו קודש נינהו ואין מגביהין בהן תרומה.
מתני'. ר' דוסא בן הרכינס אומ' וכו' פיר' ר' נסים ז"ל דקא סבר צריך להזכיר דראש חודש בראש השנה. ולא הודו לו חכמי', פיר' בדבר זה. ר' דוסא בן הרכינס אומ' וכו' רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) ר' דוסא כלל במאמר זה שתי סברות, האחת מהן שהוא מזכיר של ראש חדש בראש השנה, והשניה שמתנה בראש השנה אם היום ואם למחר. והעיקר אצלנו ששני ימים טובים של ראש השנה קדושה אחת הן ואסור להתנות בהן. והטעם בזה שמא יזלזלו העם באחד מן הימים אם ישמעו שהוא ספק].
<h2>דף לט:</h2>
אמרי' בגמ' וצריכה לר' יהודה לאורויי דשתי קדושות הן בהנך תלת מילי לענין עירוב וכלכלה וביצה (דאו) [דאי] אשמעינן קמיתא הוה אמינא בההוא קאמר ר' יהודה משום דלא קא מתקין ולא מידי אבל כלכלה דמיחזי כמתקין טבלא ביומא טבא אימא (מודו) [מודי] להו לרבנן. (ואו) [ואי] אשמעינן הני תרתי, פיר' עירוב וכלכלה דליכא למיגזר בהן משום משקין שזבו ופירות שנשרו. אבל ביצה שנולדה ביום טוב דאיכא למיגזר או משום פירות שנשרו או משום משקין שזבו, פיר' דאיתסר בכלל פירות הנושרין שגזרו עליהן משום שמא יעלה ויתלוש ויש (שאסורה) [שאסרוה] בכלל משקין שזבו מן הענבים שגזרו עליהן משום שמא (ישחוט) [יסחוט], אימא לא קא שארי ר' יהודה למיכלה בשני צריכה. ת"ר כיצד אמ' ר' יהודה מתנה אדם על הכלכלה וכו' עד והילכ' כר' יהודה בשני ימים טובים של גליות, פיר' כגון שני ימים טובים של פסח ועצרת וסוכה אבל בשני ימים טובים של ראש השנה לא. ההוא בר טביא פיר' צבי. דאתא לבי ריש גלותא דאיתצד ביום טוב [ראשון] של גליות, פיר' על ידי גוים. ואישתחיט ביום טוב שני ר' נחמן ור' חיסדא אכל[ו], פיר' ממה נפשך (או) [אי] אתמול חול [הרי מותר ואי אתמול קודש הרי היום חול] והרי המתינו בכדי שיעשו קסברי שתי קדושות הן. ר' ששת לא אכל וכו' אשכחיה ר' ששת לרבה בר שמואל וכו' עד תנינא מודה ר' יוסי בשני ימים טובים של גליות, פיר' דשתי קדושות הן. אמ' ליה (או) [אי] משכחת להו, פיר' [ל]ר' נחמן ור' חיסדא. לא תימ' להו ולא מידי, פיר' לא תימ' להו הא מילתא דמכספי לי על דלא אכלית מיניה. רשצז"ל פיר' אשכחיה ר' ששת עד אמ' ליה (או) [אי] משכחת להו וכו', פיר' אמ' ליה ר' ששת אם תמצא ר' נחמן ור' חיסדא ותפגע בהן לא תגיד... הבריתא שלא יתגברו עליו אלא הנח הדברים הסתורים כדי שאחזור אני מדעתי.
<h2>דף מ.</h2>
ההוא ליפתא וכו' מפשי ומיתו פיר' מפשי הגוים ומיתו אמ' הני ודאי אדעתא דישראל מפשו ומיתו ואסר להו. הנהו בני גנאנא וכו' פיר' קושרי כ[י]לות [ל]חתנים ונותנין שם הדס. דגזו להו אסא וכו' עד אתו ושיילוה לרבא אמ' להו בעינן בכדי שיעשו, פיר' בעינן כדי שיכנס מן החול בכדי שיהלכו בגן ויגוזו ההדס (ויביאנה) [ויביאוה] ואחר שישהו בכדי שיעור זה מותר להן להריח בו.
<h2>דף מה.</h2>
מתני'. היו שנים מקצת אמותיו של זה בתוך אמ(ה)ותיו של זה וכו'. רשצז"ל פיר' היו שנים עומדין זה רחוק מזה ו' אמות דמובלעין שתי אמות משלכל אחד לתוך של חבירו. מביאים ואוכלים, באותו שתי אמות. ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו, פיר' ובלבד שלא יפשוט זה ידו לתוך שתים החיצונות שאין לו בהם כלום ויוציא לשם דכל ד' אמות דכל חד שוונהו (ד)רבנן לגביה כרשות היחיד ואסור להכניס ולהוציא מחוצה להן לתוכן ולא דאמי למודד ובא וכלתה מדתו בחצי העיר דתנא לעיל דמותר לטלטל בכל העיר על ידי זריקה ובלבד שלא יעבור התחום ברגליו דאע"פ דאסור להלך מותר להוציא דהתם כולה חדא רשותא הואי (ואו) [ואי] נמי כלתה מדתו לחצי העיר מותר לטלטל מחוץ לתחומו לתוך תחומו שתי אמות בזה ושתי אמות בזה דכולה רשות הרבים היא דאלפים אמה דידיה לא שוונהו רבנן רשות (הרבים) [היחיד] לגביה דאסיר לטלטולי בהו אבל ד' אמות דיוצא חוץ לתחום או נותן את עירובו או קנה שביתה ברגליו שוונהו רבנן לגביה רשות היחיד ואסרו ליה מרבנן לטלטל מתוכן לחוץ להן. היו שלשה והאמצעי מובלע בנתים וכו' פיר' והאמצעי מובלע ביניהם (ו)שתי אמות בתוך של זה ושתי אמות בתוך של זה. מותר עם כל אחד ואחד פונה לכאן ומשתמש עם זה ופונה לכאן ומש[ת]מש עם זה. ושנים החיצונים אסורין זה עם זה.
<h2>דף מו.</h2>
[חסר] דאלמא במקום שמקיל הילכ' כמותו אבל במקום שמחמיר אין הלכ' כמותו. פיר' ומאי ניהו חומרין, פיר' קולין כמו שאמרנו כגון אדם שישן בדרך ולא ידע עד שחשכה יש לו אלפים אמה לכל רוח דקסבר ר' יוחנן בן נורי דקאני שביתה [דאי לא קנה שביתה] לא נפיק מד' אמות ורבנן מחמרי דקסברי אין לו אלא ד' אמות ובהא הילכ' כר' יוחנן בן נורי, חומרין כגון כלי הפקר שהן מושלכין בדרך וקדש עליהן היום ר' יוחנן בן נורי סבר קונין שביתה דמחמיר הוא בהא מילתא (דאו) [דאי] משכח להון איניש שעירב שיש לו להלך ארבעת אלפים אמה ולביש להון לא שארי ליה להלוכי בהון עד מקום שיש לו להלך ולא הוו כרגליו שכבר קנו שביתה במקומן ואין להם ממקום שביתה אלא אלפים אמה, ורבנן סברי לא קנו שביתה דמקילין הן דשארו להלוכי בהון כל מאן דמשכח בהון עד מקום שיש להון להלך ועשאום כמי שיש בהן בעלים שהן טפילה לבעלים דאין קונין לעצמן אלא מי שיזכה בהן הרי הוא בעליהן והרי הוא כרגלי כל אדם וקמ"ל הילכ' בהא כרבנן שמקילין, והילכ' כדברי ר' יוחנן המיקיל באדם דכיון דניעור קנה ישן נמי קנה אבל [ב]כלים לית הילכ' כוותיה. (ולית) [ולימא] הילכ' כדברי המקיל וכו' עד אבל יחיד במקום רבים אימא לא, פיר' כגון ר' יוחנן בן נורי דפליגי רבנן עליה א[י]מ' לית הילכ' כוותיה קמ"ל. ר' פפא [אמר] איצטריך פיר' [איצטריך] ליה למימ' הילכ' כר' יוחנן ואע"ג דאמ' הילכ' כדברי המיקיל [בעירוב. אבל] בעירובי תחומין אימא לא קמ"ל אפי' בעירובי תחומין. דאמרי' בגמ' ומנא תימרא דשאני לן בין עירובי תחומין לעירובי חצירות דתנן אמ' ר' יהודה בד"א, פיר' דאין מערבין לו לאדם אלא לדעתו שנתרצה. בעירובי תחומין, שמא חוב הוא לו דהפסיד אלפים למזרח על מנת שישתכר אלפים למערב. אבל בעירובי חצירות מערבין בין לדעת ובין שלא לדעת, שאין שם הפסד אלא ר[י]וח. שזוכין לו לאדם של[א] בפניו ואין חבין לו אלא בפניו. קמ"ל הילכ' כר' יוחנן בן נורי דאפי' בעירובי תחומין. ר' אשי אמ' איצטריך סלקא דעתא אמינא הני מילי בשירי עירוב וכו', פיר' הני מילי דהילכ' כמיקיל בעירובי חצרות. בשירי עירוב(ו), שהניח עירוב במקום המשתמר לכמה שבתות ונתמעט האוכל משיעור שתי סעודות מקילינן בה לאכשורי. אבל בתחלת עירוב אימא לא, אבל במחלוקת על תחילת עירוב לא ניזיל בתר מיקיל. קמ"ל הילכ' כר' יוחנן בן נורי דאפי' בתחלת עירוב, והא דר' יוחנן בן נורי (בתחלת) [כתחלת] עירוב דאמי. אמרינן בגמרא מנא תימרא דשאני לן (ביה) [בין] תחלת עירוב לשירי עירוב דתנן אמ' ר' יוסי בד"א דצריך שתים סעודות או וכו' אבל בשירי עירוב אפי' כל שהוא ולא אמרו (אלא) לערב בחצירות אלא כדי שלא לשכח התינוקות פיר' שלא לשכח תורת עירוב מדורות הבאים אבל (עירב) [עיקר עירוב] בתחומין הוא.
<h2>דף מו:</h2>
ר' זריקה ור' יעקב אמ' הילכ' כר' עקיבה מחבירו וכו'. עד למאי הילכ', פיר' לעניין מה (ש)נאמרה (שבועה) [שמועה] זו ר' אסי [אמר] הילכ' וכו' מאן דאמ' הילכ' דרשינן לה ברבים. ומאן דאמ' מטין, פיר' מטין ההוראה דאורויי מורינן לאדם יחיד לעשות [כר' יוסי] אבל מדרש בפיר' ברבים לא דרשינן. ומאן דאמ' נראין אורויי לא מורינן ואם עשה כר' יוסי לא מהדרינן עובדא. אמ' ר' יעקב בר אידי אמ' ר' יוחנן וכו' עד מאי (תיקן) [תיקו], פיר' בממון הילכ' כדברי המקיל באיסורין הילכ' כדברי המחמיר. אע"ג דרב פליג עליה. (לתוך העיר מותר להוליכן לכל רוח).
<h2>דף מז:</h2>
ואמרי' בגמ' חפצי הגוי אין קונין שביתה [פי' והרי הן כרגלי כל אדם ואם באו מחוץ לתחום לתוך העיר מותר להוליכן לכל רוח]. אליבא דמאן (או) [אי] לימא אליבא דרב פשיטא השתא חפצי הפקר דלית להון בעלים [ד]איכא למימ' ליקנו מנפשיהו אמרי רבנן דאין קונין שביתה חפצי הגוי דאית להו בעלים והרי הן כמותן ובעליהן לית להו שביתה (דלית) [דלאו] בני שביתה נינהו מיבעיא. ואסיקנה אלא ר' חייה בר אבא אמ' ר' יוחנן וכו'. הנהו דכרי דאתו למברכתא ביומא טבא שרא להו רבא לבני מחוזא דאתו לה למברכתא על ידי עירוב וכו' רשצז"ל פיר' דיכרי, אילים. מברכתא, שם מקום. מחוזא שם עיר הסמוכה למברכת[א] בתוך ארבעת אלפים אמה ומערבין [מ]זו לזו. למזבן מיניהו ולמיזל בהו למחוזא, פיר' למזבן מיניהו ואיתינהו למחוזא ואע"פ שהביאום הגוים מחוץ לתחום דסבר חפצי הגוי אין קונין שביתה. אמ' ליה רבינא לרבא וכו' עד כארבע(ת) אמות דמיא, פיר' כדתנן במתני' הוליכוה לעיר אחרת או נתנוה בדיר וסהר וכו' ופסקינן לעיל אמ' רב הילכ' כרבן גמליאל בדיר וסהר וספינה והוא הדין לעיר שיש לה מחיצות.
תאני ר' חייה חריץ שבין תחום שבת פיר' רשצז"ל חריץ מצודת דגים (דמספקי) [דמפסקי] במים בין שני תחומין של שתי (שורות) [עיירות] וגדר של קנים הוא. צריך מחיצה של ברזל להפסיקו, פיר' שלא יעברו מים של תחום זה לתוך תחום זה וכל מה שבתוך העיר אין קונין שביתה במקומו להיות לו [מ]מקומן אלפים אמה לכל רוח אלא בתר קרתא גריר ואם הוא בסוף התחום אין יכול לזוז משם ולחוץ ואין בני תחום זה יכולין למלאת בתוך תחום עצמו מפני עירוב מים של תחום האחר. מחיך עליה וכו', פיר' משום הכי מחיך עליה דקל הוא שהקילו חכמ' במים במחיצה כל דהוא, בלבד שיהא בה עשרה מהניא בה ואע"ג דעיילי בה מיא מעילאי ומיתתא[י]. כדבעא ר' טבלא וכו' עד אמ' ליה מחיצה תלויה אינה מ(ו)תרת אלא במים, פיר' וכי היכי דמח[י]צה תלויה מהניא מחיצת הקנים נמי מהניא דמה לי יעברו (ב)מים מתתאי מה לי יעברו בין קנה לחבירו.
<h2>דף מח.</h2>
פיס'. וחכמ' אומ' עד באמה דידיה יהבינן ליה פיר' כל איש ואיש באמה שלו. (ואו) [ואי] קשיא לך אמאי לא תאני לה גבי יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם, פיר' גבי [יש] שאמרו משנה היא במס' כלים יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם מלא קמצו מנחה מלא חפניו קטרת מלא לוגמיו ביום הכפורים וכמזון שתי סעודות לעירוב וליתני נמי ד' אמות ליוצא חוץ לתחום. מש[ו]ם דלא איפסיקא ליה דאיכא ננס באיבריו וכו', פיר' שגופו בינוני ואמתו קצרה לא סאגי ליה באמה דידיה [ו]בעי למיתב ליה באמה של קדש... בעינן למיהב ליה אמות באמה דעלמא.
מתני'. אמר ר' שמעון למה הדבר דומה לג' חצירות פתוחות זו לזו וכו' פיר' רשצז"ל שתים החיצונות אסורות זו עם זו פיר' כלים ששבתו בזו אסורין להכניס לזו דרך אמצעית דנמצאו שיצאו מרשות[ן] לרשות האסורה להן. אמרי' בגמ' למה לי[ה] למימ' ר' שמעון למה הדבר דומה ואמרי' הכי קאמ' להו ר' שמעון לרבנן מיכדי למה הדבר דומה לג' חצירות פתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים מאי שנא בג' חצירות פלגיתו ומאי שנא הכא דלא פלגיתו ורבנן כי היו שלשה לא אושי דיורין ובשלש חצירות אושי דיורין. רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) מחלוקת חכמים ור' שמעון בג' חצירות וכו', חכמים אומרים שלשתן אסורות דכל אחת רשות לעצמה ואין לה דריסת הרגל זו על זו, ור' שמעון אומר שתים החיצונות עם האמצעית בלבד אסורות זו על זו, וכששמעם ר' שמעון שהודו בדומה לדין זה באמרם היו שלשה והאמצעי מובלע בינתים, פתח והשיב עליהם ואמר להם האין זה דומה לשלש חצירות ולמה התנצחתם אתי בדין ג' חצירות. וחכמים חולקים עליו ואומרים אם נתיר לחצר החיצונה להשתמש עם האמצעית ולאמצעית עם החיצונה השניה [שמא ישתמש אחד מן החיצונה עם החיצונה השניה] ולא ימחו בו על כך אנשי האמצעית לפי שיהיו סבורים שהוא מהם מרוב הדיירים שם, אבל כאן שאין שם זולת שלשה אנשים כל אחד מהם זהיר בחבירו ולא יניחנו לעבור גבולו, ואם ישכח יזכירנו, והילכתא כר' שמעון באמרו שתים החיצונות בלבד אסורות זו עם זו].
<h2>דף מח:</h2>
אמ' ר' יהודה אמ' רב זו דברי ר' שמעון, פיר' דהיא מותרת [עמהן] והן עמה. אבל חכמ' אומ', דלא שנא נתנו שתיהם עירוב(י)ן באמצעית ולא שנא נתנה אמצעית עירובה בזו ובזו היא אסורה עמהם והן מותרות עמה. רשות אחת משתמשת שתי רשויות, פיר' כלים ששבתו בחיצונות מותרין באמצעית דהא חיצונה לא ערבה אלא זו עם זו ואין רשות אחרת מושכתה לצד אחר. ואין שתי רשויות משתמשת עם רשות אחת, פיר' כיון דשתים החיצונות לא עירבו יחד ליעשות רשות [אחת] אלא רשויות חלוקות הן אין כח באמצעית להשתמש לא בזו ולא בזו דזו מושכתה לכאן וזו מושכתה לכאן. ושמואל אמ' לדברי חכמים שלשתן אסורות, פיר' אמרינן בגמרא כי אמרתה קמיה דשמואל אמ' לי אף זו דברי ר' שמעון כלומ' מה שאמרת דחכמ' אומ' רשות אחת משתמשת שתי רשויות דהן מותרין עמה אינו אלא לר' שמעון אבל חכמ' אין להם התיר בהם כלל דשלשתן אסורות.
<h2>דף מט:</h2>
מתני'. מי שבא בדרך והוא ירא שמא תחשך והיה מכיר אילן או גדר וכו'. רשצז"ל פיר' מי שבא בדרך וחשכה לו, גרסי'. והיה מכיר אילן או גדר, והוא בסוף אלפים ממקום רגליו ומהאילן ולביתו אלפים. ואמ' תהא שביתתי תחתיו, פיר' ומשם יהא לו אלפים דאע"ג דהשתא קדוש יומא מצינא למיזל אלפים עד התם דהוא מקום (שביתתן) [שביתתו] ומשם יהא לו אלפים לכאן ואלפים לצד ביתו. לא אמ' כלום, פיר' דלא היה מקום מסויים. ואם אמ' שביתתי בעיקרו וכו', פיר' גדר (או) [של] אבנים ואמ' שביתתי בעיקרו ויודע הוא שמעיקרו ועד ביתו אין יותר מאלפים קנה לו שביתה [בעיקרו הואיל וסיים את מקומו ואותה שביתה] קונה לו אלפים לצד רגליו ואלפים לצד ביתו. נמצא מהלך וכו'. מאי לא אמ' כלום רב אמ' לא אמ' כלום כל עיקר ואפי' לתחתיו [של אילן] לא מצי אזיל, פיר' לא אמ' כלום ולא יזוז ממקומו שהרי אין לו שביתה עקר דעתו ולבו מיכן ובתחת האילן נמי לא קנה שביתה ואע"פ שכל תחתיו של (גוף) [נוף] האילן בתוך אלפים אמה למקום רגליו הואיל ולא פירש אלו ד' אמות בתחתיו של אילן לאו שביתה היא. ושמואל אמ' לא אמ' כלום לביתו וכו', פיר' לא אמ' כלום מיהא לביתו אבל לתחתיו של אילן מצי אזיל, פיר' דכי אמ' שמואל למילתיה כגון דהאי תחתיו של אילן בתוך אלפים למקום רגליו וכל ד' אמות שאתה נותן לו לשביתה כולן ראויות לו הולכך לביתו לא אמ' כלום דהא רחוק מעיקרו אלפים אמה כדתני במתני' מעיקרו ועד ביתו אלפים אמה (ושמואל אמ') [ושמא] בחר לו ד' אמות הראשונות שתחת האילן אותן של צדו דמשם ועד ביתו יותר מאלפים כל רוחב נוף האילן. ונעשה תחתיו של אילן חמ(ו)ר גמל וכו', פיר' ונעשה תחתיו של אילן רוחב נטיית נופו של אילן אם הוא רוחב כ' או ל' אמות נעשה לו חמ(ו)ר וגמל כלומ' מושכו לכאן ולכאן. בא למדוד מן הצפון, בסוף נטיית הנוף לצד ביתו אלפים כדי שיגיע(ו) לביתו. [מודדים] לו מן הדרום, פיר' ואומ' שמא ד' ראשונות של צד רגליו בחר תחת האילן ומשם מודדין לו אלפים לביתו ונמצא רחוק ל' אמה. בא למדוד מן הדרום, מד' אמות ראשונות אלפים לצד רגליו כדי שיכול לחזור לאחוריו ממקום רגליו ל' אמה. מודדין לו מן הצפון, (שמארבע) [שמא ארבע] אמות של סוף האילן לצד ביתו בחר לו ומשם עד מקום רגליו יש לו אלפים אמה ואין יכול לחזור לאחוריו אפי' פסיעה. אמ' רבא מאי טעמ' דרב משום דלא סיים אתריה, פיר' דכיון דלא סיים לא קני מידי. איכא דאמרי וכו' עד כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת [אינו], פיר' דכיון דאם סיים ד' צפונית אינו יכול לחזור בו ולברור ד' דרומית להיות בו שביתה כאן וכאן כי יאמ' בחדא (ו)אין לו לקנות שני מקומות בבת אחת.
מתני' אם אינו מכיר או אינו בקי בהלכה וכו' פיר' רשצז"ל אם אינו מכיר אילן. [אלו] ד' אמות, ליוצא חוץ לתחום. ר' ניסים ז"ל אם אינו מכיר אילן או גדר שיקבע (שביתתי) [שביתתו] התם. או נמי מכיר אילן וגדר אבל אינו בקי בהלכה שיודע שהוא רשות שיקבע שביתתו ברחוק מקום ואמ' שביתתי במקומי זכה לו מקומו. אלפים אמה עגולות דברי ר' חנניה בן אנטיגנס וחכמ' אומ' מרובע[ו]ת כטבלה מרובעת כדי שיהא (נזכר) [נשכר] את הזויות. רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) אמרו כטבלה מרובעת כלומר כלוחות מרובעים שמתכוונים לרבעם כפי היכולת. ומה שאמר נשכר את הזויות, כלומר ארבע התוספות שהמרובע עודף בהן על העיגול שבתוכו, ואותן התוספות הן בפינות המרובע ולפיכך קראן זויות, וזו צורת אותו המרובע] והלכה כחכמים.
<h2>דף נ:</h2>
אמ' ר' הונא בריה דר' יהושע לא שנו אלא באילן שיש תחתיו ח' אמות, פיר' דאיכא למימ' דהאי גיסא בחר או דהאי גיסא בחר ולא הוי סיום. אבל שבע, על כרחך מקצת ביתו ניכר פיר' באותה אמצעית דאי אפשר שלא ביררה לו (דאו) [דאי] באמצע האילן בחר ליה ד' אמות הרי הוא מהן הולכך (הנה) [קנה] שם בית ומיהו בא לימדוד [וכו']. תניא כוותיה דרב וכו' עד תהא שביתתי במקום פל', פיר' שהוא מקום מוקף מחיצות וראוי להיות כולו כד' אמות הולכך לא צריך לסיומי ביה ד' אמות דכוליה כד' אמות [ו]מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. בד"א, פיר' בד"א דמהלך את כולו וחוצה לו. במקום המסויים, פיר' שמיוחד וחלוק משאר הבקעה שיש לו מחיצות והוא מד' אמות ועד בית סאתים. אבל מקום שאינו מסויים, פיר' כלומ' שאינו כולו רשות אחת של ד' אמות כגון שאין לו מחיצות או (שאינו) [שישנו] יותר על בית סאתים. אין לו בתוכן אלא ד' אמות. היו שנים וכו' עד מוסר למכיר, פיר' אומ' שביתתי עמך. ומכיר אומ' וכו' עד בד"א בשסיים ד' אמות שקבע, פיר' שקבע בו שהיה לו בהן סימן כגון אילן או אבן ואמ' באותן ד' אמות תהא שביתתי. אבל לא סיים ד' אמות שקבע לא יזוז ממקומו, פיר' אפי' פסיעה אחת מד' אמות של מקום רגליו [ד]אין לו שביתה לא לכאן ולא לכאן דבמקום רגליו לא רצה לקנות וכאן שירצה לא סיים והיינו כרב. והילכ' כוותיה דרב דכל רב ושמואל הילכ' כרב באיסורי.
<h2>דף נא.</h2>
פיס' אמ' שביתתי בעיקרו מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפים אמה. אמ' רבא והוא דכי רהיט מטי, פיר' הא דקתני (מ)מתני' דאם סיים קנה שביתה בעיקרו הוא דכי הוה רהיט מאטי התם קודם שתחשך התם מהניא אמירה (ואו) [ואי] קני התם מצי למיזל לביתו. אמ' ליה אביי וה(ו)א חשיכה לו קתני, פיר' חשיכה לו לילך אל ביתו אפי' במרוצה. אבל לעיקרו של אילן, פיר' הוה מאטי (או) [אי] הוה ראהיט. איכא דאמרי חשיכה לו כד מסגי קליקלי פיר' הולך מעט מעט. אבל כי רהיט מאטי.
אמרי' בגמרא הני אלפים אמה דקתני במתני' אמ' תהא שביתתי זכה כדתניא שבו איש תחתיו אלו ד' אמות אל יצא איש ממקומו אלו אלפים מנה לן אמר ר' חיסדא למדנו מקום ממקום ומקום מניסה [וניסה מניסה] וניסה מגבול וגבול מגבול וגבול מחוץ וחוץ מחוץ ומדותם מחוץ לעיר. פיר' זה הענין מקום ממקום ומקום מניסה פיסוק שנאמ' בו מקום ולא נאמ' בו ניסה דנין אותו מקום מפסוק אחר שנאמ' בו מקום וניסה כגון אל יצא איש ממקומו דנין אותו מושמתי לך מקום אשר ינוס שמה מה להלן כת' ניסה [אשר ינוס אף מקרא דאל יצא איש ממקומו מרבי ביה ניסה] והוו כמאן דכ' ביה (ניסא) [ניסה] והדר דנין ניסה מניסה וניסה מגבול כלומ' דנין ניסה זו שלא נאמ' בו גבול מניסה שנאמ' בו גבול דכ' מגבול עיר מקלטו אשר ינוס ומרבינן נמי באידך ניסה דאל יצא איש ממקומו כאלו כתי' ביה גבול והדר דנין גבול מגבול וגבול מחוץ דנין גבול זה שלא נאמ' בו חוץ מגבול שנאמ' בו חוץ פיר' ומצא אותו גואל הדם מחוץ לגבול ומרבינן חוץ מגזירה שווה להאי גבול דאל יצא איש ממקומו והדר דנין האי חוץ מחוץ ומדותם מחוץ לעיר דכ' ביה אלפים אמה. אמרי' בגמ' מאי טעמ' דר' חנניה דאמ' אלפים אמה עגולות ומהדרינן דאמ' קרא ומדותם מחוץ לעיר וגו' עד זה יהיה פיר' לזה אתה נותן פיאות ואי אתה נותן פיאות לשובת שבת. ורבנן זה יהיה פיר' כזה יהיה כל שובתי שבת.
מתני'. זהו שאמרו העני מערב ברגליו וכו'. רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) אמרו זהו שאמרו וכו', זה קאי על מה שאמר קודם שביתתי במקומי זכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח, ר' מאיר אינו מתיר לעשות כך אלא לעני לפי שאינו יכול בפת, לפי שר' מאיר סובר עיקר עירוב בפת, והתיר לעני שיאמר שביתתי במקומי בלבד להקל על העני. ור' יהודה אומר שעיקר העירוב ברגל, והיקל על העשיר שישלח פת ביד שלוחו שיניחנה לו באיזה מקום ותהיה לו שביתה באותו המקום ויהלך ממנו אלפים אמה לכל רוח]. אמ' ר' נחמן [מחלוקת] במקומי פיר' מחלוקת ר' מאיר ור' יהודה באומ' שביתתי במקומי פיר' הבא בדרך ואינו מכיר גדר ולא אילן לומ' שביתתי במקום פל', דר' מאיר סבר עני אין פיר' עני דאקילו רבנן גביה דאין עמו פת הוא דאקילו גביה רבנן מערב ברגליו דאמ' שביתתי במקומי אבל עשיר לא, ור' יהודה סבר וכו' פיר' דק(י)שרי ר' יהודה אפי' לעשיר לערב ברגליו. אבל במקום פל' פיר' שמכיר גדר דברי הכל עני אין פיר' דאקילו רבנן גבי[ה] עשיר לא וכו'. עד ולא אמרו מערבין בפת וכו', פיר' משמע דעיקר עירוב כי איתקן [ברגל איתקן] לא אמרו אלא להקל על העשיר ר' יהודה קתני לה. אמ' ר' נחמן וכו' עד אבל במקום פל' דברי הכל עני אין עשיר לא רמז"ל פיר' בלשון ערבי [(תרגום מערבית) אין מחלוקת בין ר' יהודה ור' מאיר שאם היה מכיר אילן או גדר או מקום ואמר שביתתי במקום פלוני שאין זה מותר אלא לעני, אבל עשיר זקוק להוליך פת למקום שביתתו דוקא, ולא התרנו זה אלא למי שבא בדרך לפי שהוא עני הואיל ואין ביכלתו להגיע לשם ולהניח שם פת. והלכה כר' יהודה]. תניא כוותיה דר' נחמן וכו' פיר' דאמ' מחלוקת במקומי והילכ' כר' נחמן וכו'.
<h2>דף נב.</h2>
מתני'. מי שיצא להלך לעיר שמערבין בה וכו' רשצז"ל פיר' מי שיצא מעיר לילך לעיר אחרת שמערבין לזה שסמוכה לעירו בתוך ד' אלפים. הוא מותר לילך, ואע"פ שלא אמ' כלום דכיון שיש לו לשם בית ודאי לא עקר דעתו מהליכה ומתכוין הוא לקנות שביתה (בתוך) [בסוף] התחום והוי כעני האומ' שביתתי במקום פל' וקנה דהא עני הוא דה[ח]זיק בדרך. וכל בני העיר וכו' עד ר' מאיר אומ' כל שיכול לערב ולא עירב הרי זה חמר גמל, פיר' [ל]ר' מאיר עני הוא (ואו) [ואי] קאמר קאני אבל השתא דיכול היה לערב ולומ' שביתתי במקום פל' ולא אמ' מספקא לן (או) [אי] הוה דעתו לקנות שביתה בסוף התחום או בביתו והרי זה חמר וגמל שאין לו אלא אלפים שמן ביתו לסוף התחום אבל אלפים אמה שמעבר ביתו ולצד השני הפסיד שמא בסוף התחום קנה (ומתוך) [ומסוף] התחום נמי לא קנה אלפים לצד השני פיר' העיר האחרת שמא לא קנה שביתה כי אם בביתו. מי שיצא לילך לעיר שמערבין בה וכו' רמז"ל כגון ג' עירות שיש בין כל אחת וא' אלפים אמה והיו בני אותה העיר הראשונה מניחין עירובן בעיר השניה כדי לקנות שביתה התם והיו מותרין ללכת משם אלפים אמה עד עיר השלישית ועשו להן שליח בערב שבת לערב עליהם באותה העיר השניה שמערבין בה (ונגע) [ופגע] בו חבירו בדרך וכבר החזיק בדרך והוא הולך לערב על בני עירו ואמ' לו חבירו חזור לעיר תלין אצלי הלילה ובבקר הלך וחזר לעיר וישן לשם הרי הוא מותר למחר לילך עד העיר השלישית ובני העיר אסורין דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר וכו'. מאי שנא איהו ומאי [שנא] אינהו פיר' למה הוא מותר והן אסורין כיון דבני העיר אסורין דהא החזירו ולא עירב עליהן ואיהו כחד מיניהו כבני העיר בעי מהוי ונתסר בהדיהו. אמ' ר' הונא וכו', פיר' אוקמה ר' הונא למשנתינו כגון שזה היוצא לערב על בני עירו יש לו שני בתים בית בכאן ובית בכאן בעיר השלישית וביניהן ארבעת אלפים אמה שהן תחומי שבת ויצא לילך לעיר שמערבין בה כדי שיערב על עצמו לילך לביתו השני ועל בני עירו כדי שילכו לעיר הג' והחזירו חבירו הוא כיון שיצא לדרך והחזיק הוה ליה עני ויש לו לקנות שביתה בסוף אלפים אמה (במאירה) [באמירה] כר' נחמן ואליבא דר' יהודה דהילכ' כותיה ואע"ג שהחזירו חבירו ולא הגיע לסוף אלפים אמה כמאן דמאטי התם דאמי וקאני שביתה ולפי' הוא מותר לילך אבל בני העיר שהן יושבין בבתיהן עשירים נינהו וכיון שלא עירבו עליהן בפת לא קנו שביתה התם ולפי' שנינו הוא מותר וכל בני העיר אסורין. תניא נמי הכי וכו' עד יתר על כן אמ' ר' יוסי בר' יהודה וכו' פיר' יתר על כן אפי' לא החזיק בדרך אלא אמ' לצאת והחזיק בו חבירו ואמ' לו לין פה וכו'. עד כולי עלמ' לא פליגי דצריך, פיר' דצריך שיאמ' לין פה דקתאני מתני' בדר' יהודה והחזירו חבירו דהשתא ודאי משום צנה וחמה הוא דהדר ביה ודעתיה למקני שביתה בסוף התחום ואע"פ שלא אמ' אבל חזר מעצמו איכא למימ' נימלך ממלך ולא קנה שביתה לשם דאפי' גלויי דעתא ליכא והרי הוא כבני עירו. כי פליגי להחזיק, פיר' והיינו י(ו)תר על [כן] אפי' לא החזיק בדרך אלא שאמ' לו חבירו לין פה ששמע ממנו שהיה רוצה לצאת ואמ' [לו לין] פה בביתך הלילה משום הצינה. ור' יוסף אמ' להחזיק וכו'. ופירש אדוננו אור העולם ר' האיי גאון ז"ל איכא בין ר' יוסי לר' יהודה דר' יהודה אמ' כיון שהחזיק בדרך קנה ור' יוסי בריה סבר אע"פ שלא החזיק בדרך לא כיון דשוי אנפיה למיפק לאורחא אע"פ דאיתיה במתא קנה עירוב.
<h2>דף נב:</h2>
מתני'. מי שיצא חוץ לתחום וכו' ר' אליעזר אומ' שתים יכנס רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) ר' אליעזר סובר שיש לאדם במקומו ד' אמות והוא באמצען. ואם יצא חוץ לתחום שתי אמות נמצא שיש שיתוף בין הארבע אמות שלו ובין סוף התחום ולפיכך יכנס. ממצין את המדות, פיר' מדקדקים במדידות, מחמת שאין דיוק במדידת המקומות הנמוכים והגבוהים ומחמירים בזה וגורעים מן האלפים אמה כמה אמות, ואין הלכה כר' אליעזר ולא כר' שמעון]. פיר' רשצז"ל שאין המשוחות ממצעין וכו' פיר' המשוחות מודדי התחומין לעיירות ועושין סימן לתוך התחום. אין ממצין את המדות, פיר' להסיב הסימן בתוך אלפים אלא כונסין אותן לתוך אלפים. מפני הטוע[י]ן פיר' טוע[י]ן המדות שאין מכירין את הסימן ופעמים שיוצאים (לתל) [להלן] הימינו וחוזרין ולא[ו] אדעתיהו. (לא) [ל"א] אמ' ר' שמעון (דודאי) [דדוקא] ט"ו נקט(י) וטועי המדות הן המשוחות הקובעין תחומי[ן] ואמרי' לקמן בכיצד מעברין [נ"ז ע"ב] אין מודדין אלא בחבל של נ' אמה [מ'] (מ)חבלים יש לאלפים וכל חבל וחבל מתמעט שיעור שתי (אמות ו') אחיזות שזה תופיס מיכן וזה תופיס מיכן והאחיזה טפח וחצי אצבע הרי פ' טפחים ומ' אצבעות העולים לי' טפחים הרי צ' טפחים שהן ט"ו אמה. אמ' ר' חנינה וכו' עד ורגלו אחת חוץ לתחום יכנס, פיר' דעדיין רובו בתוך התחום הולכך יכנס.
כיצד מעברין את הערים וכו' רשצז"ל פיר' כיצד מעברין מפרש בגמרא לשון אשה ע[ו]ברה דתנן לקמן הנותן עירובו בעיבורה של עיר אלמא יש עיבור לעיר ומפרש השתא כיצד יש לה עיבור. או בית נכנס בית יוצא או פגום נכנס פגום יוצא או היו גדודיות [וכו'] מוציאין את המדה כנגדן, פיר' כלומ' כשבא (לעיין) [לציין] סימן תחום העיר ובא למדוד אלפים חוצה לה אם היה מחיצתה שור (או) איגר שאינה חומה חלקה אלא בתים סמוכים ומחוברים ויש בית נכנס לתוך העיר יות(י)ר מחבירו ונראית [כניסתו] פגומה מבחוץ ויש בית יוצא ובולט בחוץ יותר מחבירו או פגום נכנס פגום יוצא שהיתה העיר מוקפת חומה ויש מגדלין עגולין בולטין בחומה פעמים שבולטין בפנים ופעמים שבולטין בחוץ או שהיו שם לאחת (הקתות) [הקרנות] של עיר גדודיות פיר' שברי חומה של חרבות [בתים] (וישבו) [וישנן] בתוך ע' אמה ושירים לעיר. או גשרים או נפשות, פיר' כעין שעושין על הקבר. מוציאין את המדה כנגדן, (אבל) [אם] הבליטות הללו אצל קרן מזרחית צפונית רואין כאלו יש בליטה אח[ר]ת כנגד[ה בקרן] (ה)מזרחית דרומית וחוט מתוח מזו לזו ומודד מן החוט לחוץ שיהא התחום (שנה) [שוה] לשתי הקרנות ולא יהא כאן קצר וכאן ארוך. ועושין אותן, את התחומין מרובעין שיהא אלפים לצדדין כבאמצע ולא עגולין שיהא להם אלפים באמצען ובצדדין יהיו מתמעטין (בדרך) [כדרך] כל עיגול ובעיר מרובעת עסיקינן שאין בה אלא אלפים על אלפים דהוו נמי תחומין מרובעין ואם [אינה] מרובע(ו)ת כגון (שיהא) [שהיא] יתירה על אלפים לארכה או פחותה מאלפים לא הוו תחומין מרובעין דתחומין [מרובעין לאו] דוקא שיהא ארכן כרחבן (שיהא) [שהרי] רחבן למידת העיר היא אם קטנה אם גדולה וארכן אלפים אלא מרובעין דקתני למעוטי עגולין כדי שיהא נשכר את הזויות.
<h2>דף נה.</h2>
ת"ר כיצד מעברין את הערים ארוכה כמות שהיא רשצז"ל פיר' כמות שהיא [לקמן] מפרש. עגולה עושין לה זויות, פיר' כשבא למדוד תחומין לקצותיה לא ימדוד לה (תחומיה) [מהחומה] אלא יוסיף לה רבוע כלומ' ירחיק מן (תחומיה) [החומה] כדי ריבוע דהא פיאות מרב[י]נן לכל מילי דשבת ואחר כך ימדוד תחומי הקרנות [שאם] (כש)בא לצאת דרך קרן העיר ישתכר בהליכתו רביע דמרובע יותר על העיגול רביע. מרובעת [אין] עושין לה זויות לקמיה מפרש. הייתה רחבה וכו', פיר' הייתה רחבה מצד זה וקצרה מצד זה כגון זה, רואין אותה כאלו (הוא) [היא] שווה, פיר' כשבא למדוד התחומין למערב אצל קרן מערבית דרומית (כאלו הוא) אינו מודד מן החומה אלא מרחיק ומושך למערב עד כנגד (חומה) [חודה] (שווה כשבא למדוד על) [של] קרן מערבית צפונית (המושכות) [הנמשכת] ויוצאה למערב ומודד וכן לקרן דרומית מזרחית. היה בית אחד יוצאה ממנה כמין (פנים) [פגום] פיר' בית אחד בולט מחומת העיר (לאותן) [לאחת] הצדדין כזה, כשבא למדוד תחום הצפון אצל קרן מערבית צפונית שאין הבית בולט שם מרחיקין מן החומה עד [כנגד] מקום שכלה בליטת הבית לקרן מזרחית צפונית כאלו חוט מתוח מכוון והולך כנגדו ממקום שכלה הבית ועד כנגד קרן צפונית מערבית ומודד מן החוט ולצפון אלפים. או שני בתים [כמין ב'] (פגימין) [פגומין] פיר' סלקא דעתא לרוח אחת כזה וקאמ' רואין כאלו חוט מתוח עליה[ן] (מאה) [מזה] לזה ובגמרא (פרוך) [פריך] ואמ' השתא בית אחד אמרת רואין שני בתים מיבעיא ומהדרינן בגמרא לא צריכה משתי רוחות מהו דתימ' מרוח אחת אמרי' רואין משתי רוחות לא אמרי' רואין קמ"ל. היתה עשוייה כמין קשת כזה שאין הבתים כולם במקום היתר אלא הכל (כקשת) [בקשת]. או כמין גם, פיר' גימל יוני עשוי כמין כאף (כפולה) [כפופה] שלנו כזה [רואין אותה כאילו] היא מלאה (מים) [בתים], כשבא לקבוע [תחומין מן הצפון] רואין אותה כאלו היתר כאלו הייתה מוקפת בתים סביב (לצפון מודד מן) והדר בקשת לא יתחיל [למדוד] מביתו ולצפון אלפים אלא כל העיר עד היתר חשוב כד' אמות וכן העשוייה [כמין] גם פיר' היוצאין מן המזרח למערב אע"פ [שאין] בתים במערב [רואין] כאלו מלא כל החלל בתים וכן מן הדרום לצפון והיוצא מביתו (רואין אף) [אין] (ה)חלל החלק של עיר עולה מן המדה. אמ' מר ארוכה כמות שהיא פשיטא פיר' פשיטא וכי תעלה על דעתך שיקצרנה. ומהדרינן לא צריכה דאריכא וקטינא כזה מהו דתימ' נעביד לה פותיא כי אורכא, פיר' קצרה ברחבה ירחיבנה למזרח עד שתהא מרובעת יפה קמ"ל כמות שהיא מניחה [אותה שהרי יש לה פיאות]. מרובעת אין עושין לה זויות פשיטא לא צריכה וכו' עד מהו דתימא, פיר' (רואין אותה שהרי יש לה פיאות) דמרבעא אבל לא מרבעא כריבועו של עולם שיהא צפונה לצפון העולם אלא עומדת באלכסון כזה עיר באלכסון של עולם מהו דתימה לוסיף עלה ולריבעה כריבוע של עולם אע"ג דמרובע הוא קמ"ל דלא. אמ' ר' הונא עיר העשויה כקשת אם יש בין שני ראשיה פחות מד' אלפים אמה מודדין לה מן היתר, פיר' שתחום ראשה נבלע בתחום האחר נעשית עיר אחת הולכך מודדין לה מן היתר ורואין אותה כאלו היא מליאה [בתים]. ואם בין שני ראשיה ד' אלפים אמה מודדין לה מן הקשת, פיר' דאין מצטרפין אותה להיות כאחת אלא מודדין מן הקשת לכל אחד מפתח ביתו וחלל העיר החלק שאין בו בתים מן המדה הוא.
<h2>דף נה:</h2>
פיס'. היו שם גדודיות וכו' רשצז"ל פיר' (עיירות הוא וחצירות ויש בה בתים) שאין עליהן תקרה וכל שכן אם מקורות הן זו מזו בגג דהוו להו דירא מעליתא. ת"ר אילו (שמתערבין) [שמתעברין] עמה נפש שיש בו ד' אמות על ד' אמות, פיר' נפש בניין על הקבר וסתמה לדירת שומר הקבר עבוד הולכך אע"ג דלא דייר [ביה] בית דירה הוא. והגשר וכו'. עד והבורגנין שבתוכה, פיר' שבתוך השדה. והבית שבים, פיר' שבאי הים בתוך ע' אמה ושירים לעיר. הרי אלו מתעברין עמה. ואלו שאין מתעברין עמה וכו' ובית הכנסת שאין בו בית דירה לחזנין, פיר' סתם בית הכנסת לאו לדירה עבוד הולכך (או) [אי] לית ביה בית דירה לחזנין לאו בית דירה הוא. ובית ע"ז שאין בו בית דירה לכומרין, פיר' ע"ז נמי סתמה לאו לדירה עבידא. והאוריות, פיר' אוריות של סוסים. והאוצרות שאין בהן בית דירה, פיר' אוצרות לתבואה לשמן וליין לאו לדירה נינהו. ובור ושיח ומערה וגדר. והשובך שבתוכה, פיר' שבתוך השדה. והבית שבספינה [אין] אלו מתעברין עמה, פיר' דלא קביע ליה דוכתא דפעמים שהיא בתוך ע' אמה של עיר ופעמים שאינן. אמ' ר' הונא יושבי צריפין אין מודדין להן אלא מפתח בתיהן, פיר' צריפין דירה של הוצין וערבה ואינן קבוע הולכך אפי' יש הרבה במקום אחד (כשהוא) [כשיעור] מהלך ק' אמה אין חשובין [עיר] להיות כד' אמות וכל אחד מודד מפתח ביתו לכל רוח אם בא לצאת.
<h2>דף נו.</h2>
ת"ר הבא לרבעה מרבעה כריבוע עולם פיר' כריבוע של עולם כדמפרש ואזיל. נותן צפונה לצפון עולם ודרומה לדרום עולם, ולא באלכסונו של עולם. וסימניך עגלה בצפון וכו', פיר' וסימניך אם אינך יודע (לכאן) [לכוון] צפון ודרום. עגלה בצפון ועקרב בדרום, ומזלות הן.
<h2>דף נז.</h2>
מתני'. נותנין קרפיף לעיר וכו'. רשצז"ל פיר' כשבא למדוד את התחומין אין מודדין מכותל העיר אלא מרחיק ע' אמה ושירים כחצר המשכן ומתחיל למדוד מאה ומ' ואחת ושליש אמה היינו שתי קרפיפות. להיות אחת, והיוצא ללכת דרך (חרבתה) [חברתה] חוצה לה מודד מחומת חברתה והולך. וכן שלשה כפרים המשולשים וכו'. רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) נותנין קרפיף לעיר וכו', קרפיף הוא צלע מצלעות מרובע, מדתו בית סאתים והוא ע' אמה ושירים, והשירים אצלם שני שלישים בקירוב, ולדעת ר' מאיר הוא מרחיק מן המדינה ע' ושירים ואז ימדוד אלפים אמה תחום, וראיתו על כך ממה שנאמר מקיר העיר וחוצה, הכונה בזה שהמדידה תהיה חוצה לה, וחכמים אינם סוברים כך אלא כשיש בין שתי עיירות שיעור שתי קרפיפות או פחות מכן שהן כמדינה אחת ומודד אלפים לכל רוח חוצה לשתיהן יחד [ויהיה מותר לכל אחת מהן ללכת לשניה וחוצה לה] אלפים אמה, וזהו ענין אמרם עשה קרפיף לשתיהם להיות כאחת, כלומר שאם היה ביניהן המרחק הזה אז נותנין לכל אחת קרפיף לחברן יחד ויהיו כעיר אחת, ואין הלכה כר' מאיר. ופיר' וכן ג' כפרים המשולשים וכו' אם היו השירים שני שלישים פשוט הוא שיהיה שיעור שני קרפיפות קמ"א ושליש, והכוונה שאם היה בין שנים החיצונים מרחק בשיעור שאם נדמה כאילו האמצעי מצוי ביניהם ישאר ביניהם ובין כל אחד מהם קרפיף [עי' פיהמ"ש] מכל צד, ותנאי שני שיהיה בין האמצעי ובין כל אחד מן השנים החיצונים אלפים אמה או פחות, ואז יהיו השלשה כעיר אחת ותהיה המדידה חוצה להם, וזו צורתו] איתמ' ר' הונא אמ' וכו' פיר' ר' הונא וחייה בר רב איפליגו אליבא דרבנן ואמרו אין עיירות הסמוכות קרפיף לזו וקרפיף לזו וכל זמן שאין ביניהן שתי קרפיפות לשתי עיירות הסמוכות קרפיף לזו וקרפיף לזו וכל זמן שאין ביניהם אלא קמ"א ושליש הרי הן אחד וחייה בר רב אמ' הכי קאמ' רבנן אין נותנין לשתיהן אלא קרפיף אחד וכל זמן שיש ביניהן יתר מע' אמה ושירים הרי הן מופלגין ואין אחד מודדין לזו תחומה בפני עצמה ולזו תחומה בפני עצמה.
<h2>דף נז:</h2>
מתני' אין מודדין אלא בחבל של חמשים וכו' פיר' דאמרי' בגמרא מנא הני מילי אמ' קרא ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים אמרה תורה בחבל של נ' אמה מדוד. לא פחות ולא יתר, פיר' לא יהא החבל פחות מנ' אמה מפני שמרבה במדה ולא יתר מנ' מפני שממעט במידה כי החבל הקצר כשאוחז אחד בראשו מיכן ואחד בראשו מיכן ומושכין אותו נמתח הרבה ומרבה בשיעור המדה ואם הוא ארוך הרבה יתר מנ' אמה אינו נמתח הרבה אלא מתקווץ ונקטן וממעט במידה. ולא (ימוד) [ימדוד] אלא כנגד לבו, פיר' רשצז"ל ולא ימדוד אלא מן האויר שביניהן כנגד לבו פיר' קבעו לו חכמ' מקום לשום כנגדו החבל כדי שלא יתן כנגד צוארו וזה כנגד רגליו והחבל מתקצר והתחומין מתמעטין. היה מודד והגיע ליגאי או לגדר מבליעו, רשצז"ל מבליעו אם אינו רחב נ' אמה משפתו אל שפתו מלמעלה אע"פ שיש(ב) [ב]מדרונו הילוך יותר מאלפים אין אומ' תעלה מידת(ו) מדרונו למידת התחום אלא יעמד זה על שפתו מיכן וזה על שפתו מיכן ויבליענו מדרונו בחבל אחד. לגד(ו)ר, (חוסת) [חומת] אבנים שנפלה ונעשה גל גבוה ומשופע ובני אדם מהלכין עליו. וחוזר למידתו, פיר' דמדקתני חוזר למדתו משמע שאם היה רחבו כנגד העיר יתר מנ' אמה ואינו יכול להבליעו שם בחבל ובאחד מראש[י]ו שלא כנגד העיר יכול להבליעו הולך ומבליעו שם ומודד והולך שם משפתו והלאה עד כנגד מקום שכלה בו שם רוחב הגאי כנגד העיר וחוזר למדתו כנגד העיר ומשלים למדת תחומין. ובלבד שלא יצא חוץ לתחום, פיר' שאם היה רחבו של גאי כנגד העיר יוצא חוץ לתחום וזה הלך והבליעו שלא כנגד העיר ומודד משפתו ולהלן לא ימדוד אלא עד כדי השלמת התחום וצופה (עד) [כנגד] מקום שמדתו כלה כנגד העיר בתוך הגיא [ויציין] סימני התחום אבל לא ימדוד וילך חוץ לתחום עד כנגד מקום (תיכלת) [תכלית] שפת הגיא שכנגד העיר לידע כמה [אמות] יצא וכמניין [אותן] אמות יחזור ויכנס לתוך הגיא (ויעיין) [ויציין] משום גזירה שהרואה אותו מודד והולך שם (ואמ') [יאמ'] שמדת התחומין באין עד כאן (לא) ל"א אמ' ובלבד שלא יצא חוץ לתחום אם היה ארוך וראשיו יוצאין חוץ לתחומי העיר ואין יכול להבליעו בחבל כנגד התחומין מפני רחבו ויכול להבליעו שלא כנגד התחומין לא יצא להבליעו שם שמא יאמרו מדת התחומין באה לכאן. ואם אינו יכול להבליעו בזו אמ' ר' דוסתאי וכו', בזו למעוטי ערי לויה שהן ערי מקלט ועגלה ערופה דאין מקדדין בהם מפני שהן של תורה. ופיר' מקדדין, נוקבין, רואין כאלו נוקבין אותו ומודדין דרך הנקב למעט מידת מדרונו כדאמרי' בגמרא (שמדקדקין) [שמודדין] אותו בחבל של ד' אמות והתחתון מניח את החבל כנגד לבו והעליון כנגד מרגלותיו ומתמעט מדרונו של [כל] ד' אמות חצי קומת אדם.
<h2>דף נח.</h2>
תאנא לא פחות וכו'. עד דתנן כפתה בחבל של מגג ונתנה על גב המערכה, פיר' מגג יונק לפי שאינה מקבלת טומאה שיהיו כל מעשה פרה בטהרה. ושל נצרים, פיר' נצרים ערבה קלופה נ"א צורי דקל והוא סיב. פיס'. היה (מודה) [מודד] וכו' עד חוזר למידתו. מדקתני חוזר למידתו וכו', הא פרישית לעיל. תנינא להא וכו' עד אם יכול להבליעו [(תרגום מערבית) הוא שמותח החבל עליו מלמעלה ולא יצטרך למדוד עומק הגיא, כלומר "אל כ'נדק", וכל זה אם אפשר, כלומר שהיה רוחב הגיא חמשים אמות או פחות מכן שהוא שיעור החבל]. ואם לאו וכו'. עד אם היה גיא מעוקם, פיר' ואין יכול להבליעו מקדר ועולה מקדר ויורד. רמז"ל ואם היה הגיא מעוקם פיר' מעוקם שיש בו מקום גבוה ומקום עמוק והוא עשוי מעלות ומורידות שאינו יכול להבליעו עומד אחד על שפתו ואחד על אחת מאותן המעלות והמורידות שבו ומודדין לקדירה לתחתון כנגד לבו ולעליון כנגד מרגלותיו ומקדר ועולה בזמן שיש לפניו מעלות ובזמן שיש לו מורידיות יורד עד שיגיע לסופו. הגיע לכותל אין אומ' יקוב את הכותל, פיר' בכותל זקוף יותר מדאי דכיון דלא חזי להילוך אומדו והולך לו. (ואו) [ואי] ניחא תשמישתיה, פיר' בכותל דנוח להילוך קצת כגון [מתלקט] עשרה מתוך ארבע מודדו מדידה יפה.
אמ' ר' יהודה אמר רב לא שנו אלא שאין חוט (המשקלות) [המשקולת] יורד כנגדן, פיר' לא שנו דמקדר אלא דלא ניחא תשמישתיה שעקום כל כך שאין חוט המשקולת יורד כנגדן, פיר' שכשמניח חוט משקולת הבנאין אצל שפתו והיא יורדת לעומקו (מוקפת) [מנקפת] בשיפוע[ו] ומעכבת המדרון מלירד כנגדו. אבל חוט המשקולת יורד כנגדו, פיר' ששפתו זקופה מאד שאין מתרחקת שפת תחתיתו מכנגד שפת גובהו ד' אמות. מודדו מדידה יפה, פיר' נכנס לתוכו ומודד קרקעיתו מדידה יפה כקרקע חלקה ויוצא לשפתו ומשלים [מדתו] והולך.
<h2>דף נח:</h2>
וכמה עומקו של גיא, פיר' דנימא מבליעו בשאינו [רחב] חמשים. אמ' ר' יוסף אלפים אמה, פיר' אבל יותר אין מבליעו אלא מקדר. אותיביה אביי וכו' איכא דאמרי וכו'. עד התם בשאין חוט המשקולת יורד כנגדו, פיר' פלוגתא דתנא קמא ואחרים הולכך [כיון] דחזו להילוך במקצת(ן) אזלינן ביה לחומרא. ובחוט המשקולת יורד כנגדו עד כמה, פיר' עד כמה יתרחק מן המשקולת מכנגדו דקרו ליה אין יורד (תחומין) [ונחמיר] בזה.
פיס'. הגיע להר מבליעו וכו' עד לא שנו אלא בהר המתלקט עשרה מתוך חמש, פיר' הבא ללקט בהר כמה משופע כמה הוא מגביה והולך מוצא י' טפחים גובה קודם שיגיע להילוך ה' אמות אבל הר המתלקט י' טפחים מתוך ד' אמות מודד והולך לו, פיר' כקרקע חל(ו)קה דאמי ומודדו מדידה יפה ואין כאן לא (הבלעא) [הבלעה] ולא קידור וכן הילכ'. פיס'. ובלבד שלא י(ו)צ(י)א וכו' וכבר פרישית לעיל.
מתני'. אין מודדין אלא מן המומחה וכו'. רשצז"ל פיר' (ו)אין מודדין אלא מומחה פיר' שהוא בקי במ(י)[די]דה. ריבה במקום אחד, פי' ריבה במקום א' ומיעט במקום א' שנמצאו סימני תחום קרן זה ארוכין ובולטין מכנגד סימני תחום קרן שכנגדו כזה, שומעין למקום שריבה וכו'. פיס'. ריבה לאחד וכו', פיר' [היינו] הך, דהיינו אחד [היינו] למקום אחד. הכי קאמ' ריבה [אחד] ומיעט אחד, (שמדרום) [שמדדום] שני בני אדם זה מיעט וזה ריבה. שומעין לזה שריבה. אמ' אביי ובלבד שלא ירבה יותר ממידת העיר באלכסונה, פיר' דאמרי' זה היה בקי במדידה והניח טבלה של תחומין כנגד הקרן באלכסון כדאמרן וזה מודד אלפים אמה מאמצע הקרן והפסיד את הזויות באלכסון באלפים. פיס'. שלא אמרו חכמ' וכו'. פיר' אמרי' בגמ' והתניא לא אמ' חכמי' את הדבר הזה להקל אלא להחמיר. ופרקי' בגמרא לא להקל על דברי תורה אלא להחמיר על דברי תורה ותחומין דרבנן הולכך אזלינן בהו לקולא דהא תחומין דרבנן היא. אין מודדין אלא מן המומחה וכו' רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) מומחה הוא האדם היודע הנדסה, ובקי במדידת הקרקעות. ומה שאמר שומעין למקום שריבה, ביאר עניינו בתלמוד שאם אמר כאן תחום שבת והוא פחות ממה שהיינו סבורים, וכן אם אמר כאן תחום שבת והיה יותר ממה שאנו סבורים, הרי כמו שאנו מאמינים וסומכים עליו שהמקום פחות ממה שהיינו סבורים כך נסמוך עליו שהוא יותר ממה שהיינו סבורים].
<h2>דף נט.</h2>
מתני'. עיר של יחיד ונעשית של רבים מערבין את כולה וכו' רשצז"ל פיר' עיר של יחיד שלא נכנסין בה [תמיד ס'] ריבוא בני אדם ולא רשות הרבים חשיבא דלא דמיא לדגלי מדבר. ונעשית של רבים, פיר' שניתוספו בה דיורין או נקבעו בה שוקים. מערבין את כולה, פיר' בתחלה ואין מבואותיה צריכין תיקון שהרי הן כחצר אחת. של רבים ונעשית של יחיד אין מערבין את כולה, פיר' דדילמא הדרא (ומתערבא) [ומתעבדא] של רבים ואתו לערובה כולה ואסור לערב עיר של רבים בלא שיור שלא תשתכח תורת רשות הרבים וההוא שיור הוי הכיר דטעמ' משום עירובא הוא. אלא אם כן עשה לה חוצה לה, פיר' שיור שלא ערבו עם שאר העיר אלא לבדם. (מיר) [כעיר] חדשה שביהודה וכו', פיר' כעיר חדשה כך שמה. ת"ר עיר של יחיד וכו' עד לחי מיכן ולחי מיכן או קורה מיכן וקורה מיכן, פיר' לראשי רשות הרבים המפולשין. ואין מערבין אותן לחצאין, פיר' דכיון דמעיקרא חדא היא אסרי הני אהני (והני) [והוי] כמבוי ששכח אחד מן החצירות ולא נשתתפה בה דאסרה אכולהו. אלא או כולה או מבוי מבוי בפני עצמו וכו'. עד ואין לה אלא פתח אחד מערבין את כולה, פיר' דלאו מפולשת היא ולא דמיא לדגלי מדבר.
<h2>דף נט:</h2>
ואין מערבין אותה לחצאין וכו' עד מבוי אמבוי נמי אסרי אהדדי, פיר' דכיון דמעיקרא של יחיד הואי והוי מערבין את (כולן) [כולה] והורגלו להיות [אחד] אסרי אהדדי ואפי' איכא לחי או קורה למבוי לא מהני. ופרקי' הכי במאי עסיקינן דעביד דקא, פתח נמוך בראש כל מבוי דגלו דעתיה[ו] לאיסתלוקי כל חד מחבריה. וכדקאמ' ר' אידי בר אבון וכו' שעשה דקא על פתחו, פיר' לפתח חצירו. אינו אוסר על בני מבוי, אם לא נשתתף עמהן (דגלו לאסתליקו) [דגלי דעתיה דאסתלק]. (ולא שבקי להו שיור). ר' זירא ערבה לכולה מאתא (דבר) [דבי] ר' [חייא] וכו' עד אשפה היה לה התם מחד גיסא, פיר' אשפה הוות ליה שסותמת אחד מפתחיה ולא הוה לה אלא [פתח] אחד (ואפי') [דאפי'] של רבים והרי היא של רבים (בה כי) [בהכי] הוה סאגי לה. ר' ניסים ז"ל ר' זירא ערב לה לכולה מאתא דבי ר' חייה בלא שיור וכו', אמ' ליה אביי מאי טעמ' עבד מר הכי פיר' והלא עיר של רבים היא וצריכה שיור, אמ' ליה אמרו לי הזקנים שהיו בה כי ר' חייא בי ר' אשי כי הוה מערב אותה כולה בלא שיור וסמכתי על דבריהם שאמרתי עיר של יחיד הייתה ונעשית של רבים ואמרי' במתני' עיר של יחיד ונעשת של רבים מערבין את כולה ואין צריכה שיור, אמ' לו הנה הזקנים שהיו בה הגידו לי כי אשפה הייתה לה מצידה האחד שמלאה זבל ונעשית כמחיצה וסתמה הדרך ונעשית העיר שאין לה אלא פתח אחד שאפי' של רבים הייתה שאין צריכה שיור כיון שאין לה אלא פתח אחד הא קתני מערבין את כולה ואע"פ שהיתה של רבים והרי היא של רבים ומשום הכי הוה ר' חייה בר אשי מערב את כולה ולא משום דעיר של יחיד הוות אלא של רבים הייתה ועד השתא הוה מערב לה כולה משום אשפה שהיתה סותמת ועכשיו נסתלקה אשפה ונעשית עיר של שני פתחים וצריכה שיור והיכי מערבת לה בלא שיור, אמ' לו לא ידעתי שכך היה הדבר ולא הגידו לי כי הייתה לשם אשפה ונסתלקה עכשיו שכן היה הדבר צריכה שיור ולא מערבנא לה מהשתא עד הנה מדברי ר' ניסים ז"ל.
אמ' ר' נחמן אמ' רב סולם מיכן ופתח מיכן וכו'. פיר' בעיא היא בגמ' סולם מיכן ופתח מיכן מהו והשיב רב (צורת) [תורת] פתח עליו, פיר' סולם שעולין ויורדין דרך חוץ לחומתה. ותורת מחיצה עליו, פיר' כלומ' אינו מבטל את הסתימה היות כפתחה. ולא באעי שיור וכו'. עד תורת פתח עליו בכותל שבין שתי חצירות וכו', פיר' בסולם שבין שתי חצירות ואין ביניהן פתח אחד [וזה הסולם] רוחב ד' הרי הן כשתי חצירות ופתח אחד ביניהן דאמרי' בפ' חלון. רצה אחד מערב, פיר' אם רצו לערב עירוב א' לשתיהם ישתמשו זו בזו דרך גובה הכותל ודרך נקבים וסדקים (דאו) [דאי] לא הוי פתח אין מערבין אחד ולא מצו לאישתמושי דרך חורים וסדקים. רצו שנים מערבין, שני עירובין אלו (לו) לעצמן בני בתים שבחצר שלא יאסרו זה על זה להוציא [מ]בתיהם שהן רשות המיוחדת לכל אחד וא' לתוך החצר שהוא רשות כולן ואלו לעצמן (ואלו) [ולא] ישתמשו זה בזה.
<h2>דף ס.</h2>
פיס'. ר' שמעון אומ' וכו' עד בית אחד וחצר אחת סלקא דעתא [וכו'] פיר' חצר ובית אחד בתוכה סגי להיות שיור. אמ' ליה אביי וכו'.
מתני'. מי שהיה במזרח ואמ' לבנו לערב לו במערב וכו'. רשצז"ל מי שהיה במזרח בשדה וקדש עליו שם היום. ואמ' לבנו, מבעוד יום. לערב לו במערב וכו' עד אם יש ממנו ולביתו אלפים אמה ולעירובו יותר מיכן, פיר' שנתן לו העירוב מביתו והלאה. מותר לביתו, פיר' לדין (כ)ביתו כלומ' למנות שביתתו מביתו כאלו לא עירב. ואסור לעירובו, פיר' לדין עיר[ו]בו למנות שביתתו מעירובו דכיון שקדש עליו [היום] רחוק מעירובו יותר מאלפים נמצא שאינו יכול ליטלו שהרי אין עירובו קונה לו אלא אלפים אמה לכל רוח וכיון דאינו עירוב(ו) הו(א)י(ל וזה) [ליה] שביתתו בביתו שהרי בתחום ביתו הי(ית)ה. לעירובו אלפים אמה ולביתו יתר מיכן אסור, פיר' לדין ביתו למנות מביתו אלפים לכל רוח. הנותן את עירובו בעיבורה של עיר, פיר' באחת מן הבתים העומדים בתוך ע' אמה ושירים. לא עשה כלום, פיר' שהרי בלא עירוב נמי יש לו מן העיר אלפים לכל רוח וכל העיר לו כד' אמות. נתנו חוץ לתחום, מפרש בגמרא חוץ לעיבורה של עיר. מה שנשכר הוא מפסיד, פיר' מה שנשכר לרוח זה נפסד לרוח שכנגדה שהרי מנה מן העיר[וב] אלפים לכל רוח ואם נתנו בסוף אלף למזרח נמצא תכלית אלפים [של מזרח] (בתוך) [בסוף] ג' אלפים לעיר ונשכר אלף ואלפים של מערב כלות בסוף אלף של מערב העיר [והפסיד האלף] וקמ"ל דאין [העיר] עולה מן החשבון האלפים של מערב אלא (דילה) [כולה] כד' אמות.
<h2>דף ס:</h2>
גמ'. חוץ לתחום סלקא דעתא וכו' עד (משכיר) [משתכר] את האמה ומפסיד את העיר כולה, פיר' משתכר אמה לרוח העירוב והפסיד מידת כל העיר (לחוד) [לרוח] שכנגדה כשימדוד אלפים (מעיבורו) [מעירובו] לצד העיר תעלה לו מידת העיר מן החשבון. אמ' רבא בר עולא (ו)לא קשיא כאן שכלתה מידתו בחצי העיר, פיר' אם היא גדולה או שהרחיק עירובו מן העיר עד שאין כל העיר נבלעת במדת אלפים של עירוב עולה לו העיר מן החשבון ומפסידה. וכאן שכלתה מידתו בסוף העיר, פיר' ואם הייתה כל העיר נבלעת באלפים הויא לה כולה כד' אמות. פיר' מתני' דקתני וכו'. אמ' ר' יהושע היה מודד ובא וכלתה מידתו בחצי העיר, פיר' היה מודד ובא חוץ לעיר ולא היה יודע שיש עיר סמוך לו דתנן בגמרא מי שהוציאוהו הואיל ולא הייתה כוונתו לכך לא יכנס אלא אלפים ממקום שביתתו [ו]התחיל למנות אלפים פסיעות בינונית וכלתה מידתו בחצי העיר. אין לו [אלא] חצי העיר וכו' עד אין [א]לו אלא דברי נבואות, פיר' כ(ש)מתנבא מפי הגבורה שאין נותן טעם לדבריו דאמרי' בגמרא מה לי כלתה מידתו בחצי העיר מה לי כלתה מידתו בסוף העיר. לא איכפת לן בהכי דהא רבא דייק ממתני' ואמ' תרויהו תנינהו אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה, פיר' אמ' רבא ומאי נבואתיהו תרויהו תנינהו במתני' אנשי עיר גדולה שהייתה להן עיר קטנה בתוך אלפים (ומונין) [ויוצאין] מעירן ומונין והולכין לילך דרך הקטנה מהלכין את כל עיר קטנה הסמוכה להן ועל כורחיך הכי קאמ' מהלכין את כולה כד' אמות ומשלימין מידתו חוצה לה ואי סלקא דעתא מידת העיר סליק להו מאי אתא לאשמועינן פשיטא דעד אלפים יכול להלך. ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה, פיר' ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כולה (דד') [כד'] אמות לפי [ש]העיר (כולה) [עולה] להן במידת התחומין. מאי טעמא וכו'.
<h2>דף סא.</h2>
עיר היושבת על שפת הנחל, פיר' (עמה) [עמוק]. אם יש לפניה דקא בתוך הנחל ד' אמות, פיר' מחיצה ד' אמות גובה על פני כולה. מודדין לה אלפים אמה מן הנחל, פיר' העיר כולה על שפת הנחל מודדה משפת הנחל שהיא כלה (בשאר) [כשאר] עיירות. פיר' כי רוב העתים וכו'. עד ואם לא עשה לפניה דקא ד' אמות אין מודדין להן אלא מפתח בתיהם, פיר' ואם לאו כיון דבעיתא (דמשושתיהו) [תשמישתיהו] לא הוו יישוב קבוע והוו להו כיושבי צריפין ואין מונין אלא מפתח ביתו. ומאי שנא מכל דקא דעלמ' ד' טפחי', פיר' מאי שנא מכל דקא דעלמ' דסגי להו בד' טפחים כדאמרת לעיל גבי מרפסת שעל פני[ה] דקה ד' טפחים. והאי דקא דאמרת וכו'.
מתני'. אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה, פיר' לבד ממדידת התחומין. ואנשי עיר קטנה וכו' פרישית לעיל. תוב מתני' אמ' להו ר' עקיבה וכו' עד נמצא קל תוכה מעל גבה, פיר' נמצא קל תוכה משום דיורין. מעל גבה, שאין שם דיורין ואלו נתנו על גבה לא היו לו אלא אלפים ממקום עירובו. (ולמדוד) [ולמודד] שאמרו נותנין לו אלפים אמה שאפי' סוף מידתו כלה במערה, פיר' אע"פ שחלוקין חכמ' על ר' עקיבא בנותן עירובו בעיר לומ' שכל העיר לו כד' אמות מודים הם בבא מעיר אחרת או ממקום שביתתו וכלתה מידתו של אלפים פסיעות בינונית אפי' במערה של דיורין שאינו נכנס להן ממידתו כלום. רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) אמרו נמצא קל תוכה מעל גבה, כי על גבה ממקום עירובו בלבד הוא הולך, ואם הניח עירובו בתוכה, מהלך אלפים אמה חוצה לה. ומה שאמר למודד שאמרו, כלומר שכשכלו האלפים אמה לא יהלך אלא עד מקום שכלו ואפילו כלו במקצת המערה אין לו להלך את כולה]. ולית דחש לדר' עקיבא וכו'.
<h2>דף סא:</h2>
ת"ר שבת בעיר גדולה וכו' עד כמערת צדקיהו, פיר' מערת [צדקיהו] גדולה היתה והוא שיצא בה צדקיהו לילה מירושלם לברוח מפני הכשדים כדכתיב [ותבקע] העיר וכל העם וגו'.
הדר עם הנכרי [בחצר] או עם מי שאינו מודה בעירוב וכו' רשצז"ל פיר' מי שאינו מודה בעירוב כותי כדאמר בפ' בכל מערבין. הרי זה אוסר עליו, פיר' אוסר עליו לטלטל מביתו לחצר עד שישכור הימינו רשות שיש לו בחצר. ר' אליעזר בן יעקב אומ' לעולם אינו אוסר עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה, פיר' שיהו שני ישראל דרין בשני בתים ואוסרין זה על זה ובאין לערב ביניהן הגוי אוסר עליהן אבל על היחיד אינו אוסר לקמן מפרש טעמ'.
מתני'. אמ' רבן גמליאל מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלם וכו' רשצז"ל פיר' בצדוקי אחד קסבר רבן גמליאל צדוקי אינו כגוי ולא דאמי לכותים דגירי אריות הן ואינם גרים אבל צדוקי ישראל הוא אלא שנהפך לרשע ואינו מודה בתורה שבעל פה וכיון דישראל הוא יכול לבטל רשות בלא שום שכירות ומעשה בצדוק[י] אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלם וביטל לנו רשותו אמ' לנו אבה מהרו והוציאו כליכם למבוי והחזיקו בו כיון שקדש היום מיד כדי שלא יחזור בו עד שלא יוציא [ו]יאסור עליכם, פיר' עד שלא יוציא כליו תחלה ויחזור ויחזיק ברשותו ויאסור ושמ' מינ' אינו כגוי (דאו) [דאי] אגירו מיניה היכי מצי למהדר אע"פ (כמפיק) [דמפיק] לא אסר דהא (ד)נקט דמי. ור' יהודה אמרה בלשון אחרת מיהרו ועשו צרכן במבוי פיר' מבעוד יום דבשבת לא מהני לכו האי ביטול שמא יוציא ויאסור עליכם דקסבר ר' יהודה אע"ג דהחזיקו בני מבוי במבוי תחלה מצי לאהדורי ביה. רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) צדוקי מיוחס אל צדוק תלמיד אנטיגנוס איש שוכו, והוא ראשון הכופרים]. אמרי' בגמ' [ס"ח ע"ב] אמ' רבן גמליאל מעשה בצדוקי אחד וכו' צדוקי מאן אדכר שמיה חסורי מיחסרא (והני) [והכי] קתני תנא קמא אמ' צדוקי כגוי ורבן גמ' אמ' צדוקי אינו כגוי ואמ' רבן גמ' מעשה בצדוקי אחד וכו' וצריכין בני מבוי להוציא כליהן.
<h2>דף סב:</h2>
כולי עלמ' בין לר' מאיר בין לר' אליעזר בן יעקב וכו'. עד אמ' ר' יהודה אמ' שמואל הילכ' כר' אליעזר בן יעקב וכו', פיר' מאן דאמ' הלכתא דרשינן לה בפרקא ברבים מאן דאמ' מנהג בפירקי לא דרשינן לה אבל א[ו]רויי מורינן לה בבא לישאל מאן דאמ' נהגו אורויי נמי לא מורינן אבל (או) [אי] עבדי לא מחינן בידיהו ובהא הלכ' כמ[א]ן דאמ' הלכה וכו'. עד וקימ' לן משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי, פיר' קימ' לן ביבמות בפ' החולץ בסופיה משנת ר' (עקיבא) [אליעזר] בן יעקב קב ונקי כלומ' במקומות מועטין הוזכר במשנה אבל נקי הוא דהילכ' כמותו בכל מקום והכא אמ' שמואל הילכ' כמותו. מהו לאורוייה במקום רב[י]ה וכו'. פיר' והשתא דפשיט לן דהכי הילכ' מהו לאורוייה תלמיד במקום רבו, כיון דלא תליא בסברא ומילתא פשוטה היא שרי או דילמ' חוצפא הוא. אמ' ליה אפי' בעתא בכותחא, פיר' ביצה לאוכלה בכותח שיש בו חלבא דמילתא פשיטא היא. בעי מיניה מר' חיסדא, אם מותר אם אסור ולנסותו היה מתכוין אם יורה במקום רבו. ולא אורי, בשני דר' הונא רביה.
<h2>דף סג.</h2>
אמ' ר' פפא ולאפרושי מאיסורא ואפי' בפניו נמי שפיר דאמי, פיר' אם ראה תלמיד את אדם שרוצה לעבור עבירה ורבו שם ושתק מותר לתלמיד לקפוץ אפי' בפני רבו לגעור בו. רבינא וכו' עד בציניתא, פיר' בלשון ערבי ציניתא (פסלאן) [נכלאן]. אמ' ליה ליהוי ההוא גברא בשמתא, פיר' משום דאין משתמשין באילן בשבת משום שבות. אמ' ליה רבינא לר' אשי כי האי גונא מי מיתחזי כי אפוקירותא, פיר' אמ' ליה רבינא לר' אשי כי הא מילתא דעבדי קמך השתא מי הויא (חופצא) [חוצפא] או לא. אמ' ליה אין חכמה ואין תבונה וכו', פיר' אין תורת חכמה וכבוד תבונה ויועץ עומדת לנגד חילול השם. אמ' רבא בפניו אסור וחייב מיתה, פיר' בפניו אסור להורות וחייב מיתה בידי שמים והא דרבא לאו [א]אפרושי מאיסורא קאי אלא על הבא לישאל (בפניו הוה). תניא ר' אליעזר בן יעקב אומ' וכו'. עד עירא היאירי, פיר' עירא היאירי רבו הוה כדכ' היה כהן לדויד רב לדויד.
<h2>דף סג:</h2>
אמ' [רב] ברונא כל הלן בקעילה וכו', פיר' קעילה חדר. עליו הכת' אומ' נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה, פיר' נשי עמי תגרשון שבושין הן ממנו. אמ' ר' יוסף אפי' אשתו נדה, פיר' לא ישן דלאו אורח ארעא.
<h2>דף סד.</h2>
ההוא מבואה דהוה דר ביה (ו)המן בר ריסתקא, פיר' [כך] שמו. אמ' ליה אוגר לן רשותך וכו'. עד אמ' להו רבא ניזיל חד מיניכו ונישאול מיניה דוכתא וניתב בה [מידי], פיר' ליקרב לגבי הגוי וישתדל עמו עד שהוא אוהבו וישאיל לו הגוי מקום לאנוחי ביה מידי דכיון דהשתא דייר ישראל בחצר הגוי הוה ליה האי ישראל כשכירו ולקיטו של גוי. ואמ' ר' יהודה אפי' שכירו ולקיטו, של גוי אם ישראל נותן עירובו עם בני מבוי ודיו, פיר' שכיר, לעבודת כל השנה, (לקיט הקציר השנה) לקיט לימות הקציר והאסיף. היו חמשה שכירו ולקיטו מהו, פיר' היו שם בבית הגוי לקיטים ושכירים דרים בחדרים ובעליות [שאילו] (ש)היתה רשות שלהן היו כולן צריכין לתת(ן) בעירוב והשתא דבטל רשות דגוי מהו לתת כולן בעירוב ואם שכח האחד ולא נתן (ואסור) [יאסור] על בני מבוי מי אמרי' כי היכי דשוינן ליה לשכיר וללקיט כבעלים להקל ולהתיר עירוב [במבוי] זה הוי נמי כבעלים להחמיר דצריך כל חד מהם יביא עירוב או דילמ' לקולא שוינהו רבנן כבעלים אבל [לחומרא] לא דכל בעירובין להקל והני ודאי דירה לאו דידהו היא. אמ' להו אם אמרו וכו'. גופה אמ' ר' יהודה וכו'. עד מאי טעמ' עבד מר הכי וכו', פיר' מאי טעמ' אמ' מר זו נאה וזו אינה נאה. והא אמ' רבא וכו' כאלו מאבד הונה של תורה, פיר' הונה כבודה של תורה וסופה להשתכח ממנו. פיר' רועה זונות, זו שמועה (רעה) [נאה] אדענה ואעסוק בה כדי שתתקיים בידי. הדרי בי, פיר' לא אוסיף עוד.
<h2>דף סד:</h2>
אמ' רבה בר ר' הונא וכו'. עד אין מעבירין על האוכלין, פיר' המוצ(י)א אוכלין בדרך אינו רשאי [לעבור] עליהן ולהניחן שם. אמר ר' יוחנן וכו' עד פתיתין אין מעבירין, פיר' אין מעבירין עליהן אלא נוטלין אותן דליכא למיחש לכשפים. והאי דכ' ותחללנה אותי אל עמי, פיר' אמרי' בגמרא ואפתיתין לא עבדן כשפים והכתי' ותחללנה אותי אל עמי בשעל[י] שעורים ובפתותי לחם להמית נפשות אשר לא תמות(ת)נה ולחיות נפשות אשר לא תחיינה (בכובכן) [בכזבכם] לעמי שומעי כזב, ופרקי' התם דהוה שקלן (באגיהי) [באגריהו] פיר' דשקלי באגריהו פתיתי לחם לעשות כשפים מדברים אחרים והכי קאמ' נביא בשביל פתיתי לחם שנותנין לכם בשכרכן חללתם את שמי בתוך עמי שהייתן עושות בהם כשפים לנביאי הבעל להטעות בהן את עמי. תניא (שכיר) [שכור] מקחו מקח וכו'. עד אלא שפטור מן התפלה, פיר' שלא היו מתפללין בכוונה. אמ' ר' חנינא וכו'.
<h2>דף סה:</h2>
ריש לקיש ותלמיד[י] ר' חנינא איקלעו לההוא פונדקא דלא הוה שוכר והיה משכיר ופיר' איקלעו (להוו) [לההוא פונדק] דהוו דיירי ביה בההוא חצר תרי ישראל וחד גוי ששכר את דירתו מחבירו גוי ואותו שבת לא היה שם אותו השוכר אלא גוי המשכיר והיו יראים שמא יבוא הגוי בשבת. פונדק, יש בו חדרים חדרים פתוחים לחצר והאכסנאים נכנסין בו ואוסרין זה על זה בשבת. אמרו מהו למוגר מיניה כל היכא דלא מצי מסליק ליה לא תיבעי לך, פיר' והיכא דלא מצי מסליק ליה משכיר לשוכר עד זמנו לא תיבעי לך דודאי [לאו] ברשותיה הוא ולא מצינן למוגר. כי תבעי לך וכו'. עד אמ' להו ריש לקיש נישכור, פיר' דספ(י)ק דבריהם להקל. וכשנלך אצל רבותי' בדרום נשאל להם וכו'. ר' חמא בר יוסיף ור' חייא וכו'. עד אתא גוי מריה דפונדק בשבתא, פיר' דאתא גוי בשבתא דמאיתמל שפיר מצי לערובי דיורין (דיורין) דישראל דהוו ביה משום דגוי לא אסיר עליהו היכא דליתיה [ולא עירבו מאתמול] ולא הוו מטלטלי בחצר. אמרו מהו למיגר מינה וכו'. עד שוכר (במערב) [כמערב] דאמי לקולא, פיר' דלקולא אקשינהו ר' יוחנן ולא לחומרא דכל בעירובין להקל. מה מערב וכו'. עד ומה מערב אפי' שכירו ואפי' לקיטו, פי' ומה מערב אפי' שכירו ולקיטו דגוי אם ישראל הוא כדאמרן לעיל נותן עירובו ודיו. אף שוכר(ו) אפי' שכירו ולקיטו, פיר' אפי' שכירו ולקיטו דגוי אם גוי הוא משכיר רשות אדוניו לדיורי החצר. מה מערב חמשה שרויין בחצר אחת אחד מערב לכולן, פיר' אחד מערב על ידי כולן כגון שתי חצירות ופתח ביניהן ובאו לערב זה עם [זה] (אחר) [אחד] מוליך עירובה של זה לתוך זו והוי שליח לחבירו. אף שוכר חמשה שרויין בחצר אחת אחד שוכר לכולן, פיר' חמשה שרויין עם הגוי בחצר אחת אחד (מערב) [שוכר] מן הגוי בשביל כולן. וכן הילכ'.
<h2>דף סו:</h2>
אמ' ר' שמואל אין ביטול רשות מחצר לחצר פיר' אין מבטלין אם הוצרכו לטלטל מזו לזו אין מבטלין רשות של זו לזו דלא תקון רבנן בטול רשות אלא היכא (דאמרי עלויהו) [דאסרי עלייהו]. ואין ביטול רשות בחרבה, פיר' אין ביטול רשות בחרבה בית מיכן ובית מיכן וחרבה ביניהם ושני הבתים פתוחין לה [ו]אסור להשתמש בה אלא אם כן עירבו אין מבטלין רשות זה לזה להתיר את האחד ולהוציא ולהכניס מביתו לחרבה דלא שרו רבנן ביטול רשות אלא בחצר שלפני הבית דאקילו בה רבנן דהוי עיקר תשמישתיה התם. ור' יוחנן (אפי') [אמר] יש ביטול רשות וכו'. עד דהא רשותא דחד והא רשותא דחד, פיר' שתי חצירות פתוחות למבוי או לרשות הרבים ופתח אחד ביניהן ושתי בתים לכל חצר. אבל [בחרבה] דרשותא דתרויהו, פיר' דחד תשמיש לתרויהו ואסרי אהדדי אימא מודה ליה לר' יוחנן (דבטילין) [דמבטלין] מתוך שאוסרין קמ"ל דלא (ואו) [ואי] איתמ' בהא הוה אמינא בהא קאמ' ר' יוחנן וכו'.
<h2>דף סז:</h2>
ההוא ינוקא ד[א]שתפיך חמימיה פיר' רוצין היו למולו והחמו לו [ח]מים מבערב ונשפכו היום. ואמ' (רבא) [רבה] ליתו ליה מיגו ביתאי, פיר' מביתיה דרבה והתינוק היה בבית (אחד) [אחר] באותו חצר. אמ' ליה נסמוך אשיתוף, פיר' שיתוף דמבוי דתנן במתני' אם נשתתפו במבוי מותר כאן וכאן. הא לא שיתפו וכו'. עד באוריתא מותבינן תיובתא, פיר' [ב]דאוריתא מותבינן תיובתא באיסור של תורה וחכם מורה בו התר ויש בתלמידים שיודע להשיב ישיב קודם מעשה שלא נעבור על דברי תורה. בדרבנן עבדינן מעשה והדר מותבי', פיר' אבל בדרבנן כגון עירובי חצירות שבקינן לחכם לעשות (בהוראתו) [כהוראתו]. והדר מותבינן ליה בתר הכי וכו'. עד הזאה שבות ואמירה לגוי שבות וכו', פיר' הזאה על הטמא אינה אסורה בשבת אלא משום שבות מה הזאה שבות ואינה דוחה את השבת וכו'.
<h2>דף סח.</h2>
אמ' ליה רבא בר ר' חנן לאביי מבואה דדירין ביה תרין גברי רברבי כרבנן פיר' כגון את ורבה דדירתו ביה. לא ליהוי ביה לא עירוב ולא שיתוף, פיר' בתימה. אמ' ליה ומאי אעביד מר לאו אורחיה, פיר' מר דהוא רבה אין כבודו לחזר על בני המבוי ולגבות השיתוף. ואנא, פיר' אביי. טרידנא (הגירסאי) [בגירסאי] אינהו לא משגחי, פיר' ואינהו שאר בני המבוי לא משגחי. אקני להו ריפתא בסלתא, פיר' משלי(ך) ריפתא בסלתא (כדיבורא) [בדיבורא] בעלמ' דליכא טירחא ויהיו כולן זוכין בו לשום שיתוף. זימנין דבעו ליה מאיתמל וכו' פיר' כיון (דאו) [דאי] בעי אחד מהן היה צריך לאכול מן השיתוף והיה שואלו (הימנו) [הימני] ואין יכולת בידי (ליתר) [לוותר] את שלי בכל שבת לכך נמצא שאין (בלבו) [בלבי] להיות להם בו חלק גמור ובטל השיתוף. דתניא אחד מבני מבוי שבקש יין ושמן, פיר' משל שיתוף. ולא נתנו [לו] בטל השיתוף. וליקני ליה מר (דבעיתא) [רביעתא] דחלא, פיר' חומץ. בחביתא, פיר' באחת מחביות[י]ך דלית ביה קפידא ויניח החבית בחצר ויסמוך על רביעית שבה משום שיתוף לצורך כל השנה כולה שמניחין שיתוף בחצר. דתניא משתתפין באוצר והתניא אין משתתפין באוצר, פיר' בדבר האצור כגון חב(ו)יות של יין או פירות המכונסין אין סומכין על מה שבתוכם משום דאין ברירה אי זו הוא של שיתוף. ואסיקנא להא דתניא אין משתתפין באוצר וכו'.
ההוא ינוקא וכו' עד (או) [אי] צריכה ליחם ליה גוי אגב אימיה פיר' אם צריכה לצרכה חמים לאחים (לינקא) [ליה גוי] אגב אימיה דקימ' לן חיה לאחר ז' אפי' אמרה צריכה אני אין מחללין את השבת אבל עושין לה על ידי ארמאי. והא קא אכלה, פיר' כלומ' הא קא חזינן דאינה צריכה חמין לשתות. אמ' ליה ההוא תונבא בעלמ' הוא דנקיט ליה, פיר' אינה יודעת מה אכלה. ההוא ינוקא דאשתפיך חמימיה אמ' רבא ליפנו לי מאני מבי גברי לבי נשי דאיזיל ואיתיב התם ואבטל להו רשותי בהא חצר דידי, פיר' בחצירו של רבא היו חמין והתינוק וחמין שנשפכו בחצר אחרת ופתח ביניהן ולא עירבו שתי חצירות יחד ולרבא היו בביתו חדרים פנימים שאינן פתוחין לחצר והן לצניעות והנשים יושבות שם ובי גברי היה פתוח לחצר ותנן במתני' המבטל רשות חצירו אסור להוציא מביתו לחצר דהא לאו דידיה הוא הולכך פינה כליו מבי גברי כדי שלא יבוא להוציא משם לחצר והלך וישב בחדרים הפנימיים וביטל רשות חצירו לבני [חצר] האחרת ויביא[ו] החמין מחצירו לחצירם. אמ' ליה רבינא לרבא וכו' עד (או) [אי] כשמואל לא סבירא ליה ניתיב מר אדוכתיה וכו', פיר' מדקא אמרת (פני) [פנו לי] מאני גליא אדעתך מאחר שתבטל רשותך אין לך התר היום בחצר זו והיינו כשמואל דאמ' לקמאן אין מבטלין וחוזרין מבטלין (דאו) [דאי] לאו כשמואל סבירא לך ליתוב מר אדוכתיה ובטיל להן רשותך שעה אחת עד שיקחו החמין ויחזרו הם ויבטלו לך אותה הרשות ויחזירו לך חצירך. דהא אמ' רב מבטלין וחוזרין ומבטלין, פיר' שנים (חדרים) [הדרים] בחצר אחת ולא [עירבו] מבטל זה רשותו לזה עד שיעשה צרכיו ויחזור זה ויבטל לזה. אמ' ליה בההוא כשמואל סבירא לי(ה) וכו'. עד דלא ליהוי מילי דרבנן כיחוכא וטלולאי, פיר' כיחוכא שחוק ואטללא ליצנותא. ואע"ג דאמ' רבא וכו'. עד דרב כרבנן, פיר' כרבנן דאמרי' במתני' ביתו אסור להכניס ולהוציא לו ולהן דאמרי המבטל רשות חצירו (ו)לא ביטל רשות ביתו אלמ' לא מסתלק לגמרי ולא הוה ליה כבן חצר אחרת. ושמואל כר' אליעזר דאמ' בס' עושין פסין ביתו מותר להכניס ולהוציא להן מאחר שביטל רשותו רשות ביתו נמי בטיל והוה ליה כבן חצ(י)ר אחרת. ושמעי' מינה וכו'.
<h2>דף סט.</h2>
מתני'. מ[א]ימתי נותנין רשות בית שאמ' אומ' מבעוד יום ובית הלל אומ' משתחשך וכו'. רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) כבד ידעת כי האדם הנותן רשותו הוא שאנו קוראים אותו מבטל רשותו, והמקבל אותה הרשות נקרא נוטל רשות. א"כ מבטל ונותן הרי הן כינוי אחד, ובית שמאי אומרים שמי שבטל רשותו הרי הקנה אותה לזולתו ואסור להקנות בשבת, ובית הלל אומרים שאינו מקנה אלא סילק בעלותו וסילוק בעלות בשבת מותר, ואם השתמש לאחר שבטל רשותו נמצא שבטל את שעשה כמו שביארנו לעיל, ור' מאיר קנס שוגג כדי שלא יהיה מזיד] והילכתא כר' יהודה. במאי קא (מפליג) [מיפלגי] וכו' עד ומקנא רשותא.
<h2>דף סט:</h2>
מתני'. אנשי חצר ששכח אחד מהם ולא עירב ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא וכו' רשצז"ל פיר' ביתו אסור להכניס ולהוציא לו ולהם כלומ' (אם) [בין] הוא בין שאר בני חצר ובגמרא מפרש שביטל להן רשות שהיה לו בחצר ולא בטל להן רשות ביתו הולכך הוה ליה ביתו רשותא דידיה וחצר רשות דידהו. ושלהן מותרין לו ולהן, פי' בתים שלהן מותרין להוציא מהן לחצר בין הוא בין הם דהא בתים שלהן וחצר רשות אחת הן. נתנו לו רשותן הוא מותר והן אסורין, פיר' נתנו לו הן רשות חצרם הוא מותר להוציא מביתו לחצר והן אסורין אפי' מביתו לחצ(י)ר ואע"ג דרשות אחת הן ולקמן מפרש טעמ'. היו שנים אוסרין זה על זה וכו', פיר' היו שנים ששכחו ולא עירבו ושאר בני חצר ביטלו להן את רשותן בחצר הרי הן אוסרין זה על זה מפני שהחצר של שניהם והבתים מיוחדת כל בית לבעליו ואין מוציא מרשות המיוחדת לו לרשות שלו ושל חבירו. הרי זה אוסר, דמיהדר ומשקל רשותא וחזר בו מביטולו. גמ'. ביתו הוא דאסיר הא חצירו שריא פיר' בתימה הא רשות שהיתה לו בחצר שריא לבני חצר ומותר להן להוציא מבתיהם לחצר. היכי דאמי (או) [אי] דלא בטיל חצירן אמאי שריא, פיר' (או) [אי] דלא בטיל מידי רשות חצירו אמאי שריא. (ואו) [ואי] בטיל וכו', (ואו) [ואי] דבטיל רשותו לבני חצר ביתו אמאי אסור הרי נתן להן ביתו ונסתלק. לעולם דבטיל וקסברי רבנן וכו', פיר' קסבר[י] רבנן תנא דמתני' דסתמא הוא דבטיל ופליגי אדר' אליעזר דאמ' בעושין פסין ביתו אסור להכניס ולהוציא לו אבל להן מותר דהמבטל רשות חצירו ואפי' סתם רשות ביתו נמי ביטל. פיס'. וכולהן וכו' עד דהאוי אורח לגביהן, פיר' דכיון דמביתיה לא מפיק אע"ג דמישתמש בחצר לא מיהדר משקל רשותיה אבל כשאר אורח הוא. נתנו לו רשותן הוא מותר והן אסורין, פיר' אפי' מביתו לחצר כיון דמשתמשי בחצר אע"ג דלא מבית(ו) דידהו קא מפקי הויא לה משקל רשותא. ואמאי וכו' עד ה' לגבי חד, פיר' דה' לגבי חד לא דאמי אורחין. חמשה, לא דוקא. פיס'. היו שנים אוסרין זה על זה וכו', פיר' היו שנים ששכחו ולא עירבו עם השאר ובטלו להן חבר[י]הן רשותן שלהן בחצר ואעפ"כ אוסרין שניהם זה על זה. ואמרי' פשיטא, פיר' (דאו) [דאי] היו תרויהו לחודיהו מעיקרא הוו אסרי אהדדי. ומהדר לא צריכא דהדר חד מינייהו ובטיל ליה לחבריה, פיר' את רשות עצמו ואת חלקו ברשות שביטלו להן חביריהן. מהו דתימ' לישתרי, פיר' דהוו להו (כחמשת) [כחמשה] השרויין בחצר ולא עירבו דמבטלי רשותא לחד מיניהו. קמ"ל, דלא דאמי דאלו התם כל חד וחד מבטיל ליה רשותיה אבל הכא כיון דשאר בני חצר לאו להאי לחודיה ביטלו אלא לתרויהו וכי הדר חד ומבטל לאידך רשותא דידיה (מאצו בני חצר) [מצי] לבטוליה רשותא דאקנו ליה חבריה לא מצי לבטולי דכיון דבעידנא דבטילו להו הנך [קמאי] רשותיהו אפי' הכי לא הוה להאי מבטל(י) רשותיה שריותא פיר' (ב)התירא בהאי חצר משום דאסרי אהדדי אשתכח דביטול קמאי לא אהני וכי הדר מבטיל האי לא מצי לאקנויי רשותא דידהו דהא לא קנייה.
<h2>דף ע.</h2>
תניא אחד שלא עירב נותן [רשותו] לאחד שעירב וכו' כגון שלשה דיורין בחצר השנים עירבו והשלישי לא עירב מבטל לאחד מן המערבין ומותר הא בהדי חבריה. שנים שעירבו (נותן) [נותנין רשותן] לאחד שלא עירב. ושנים שלא עירבו נותנין רשותן לשנים, הדרים עמהם שעירבו או (ליחוד) [ליחיד] שלישי הדר עמהם ולא עירב לא הוא ולא הם. אבל אין אחד שעירב, פיר' עם אחד נותן רשות ליחיד שלישי שדר עמהם ולא עירב דכי בטיל ליה איהו רשותיה אכתי איכא חבריה דאסר עליה. ואין שנים שעירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו, פיר' כדאמרי' לעיל שנים אין נותנין רשות. בעא מיניה אביי מרבה וכו' אותיביה וכו'. עד אלא פשיטא דאיכא אחרינא בהדיה, פיר' כדאמרי' לעיל כגון ג' דיורין בחצר השנים שלא עירבו והשלישי לא עירב מבטל לאחד מן המערבין ומותר הא בהדי חבריה שעירב אלמא אין צריך לבטל אלא לאחד דכולהו הוו כחד דקתאני בריש בריתא אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב ואיך אמרת צריך לבטל רשות לכל אחד וא'. ופריק רבא הכא במאי עסיקינן וכו'.
<h2>דף עא.</h2>
שותף לשכיניו וכו' רשצז"ל פיר' בעל הבית שהיה שותף עם שכיניו שבמבוי ולשם שותפות בעלמ' ולא לשם שיתוף מבואות. לזה ביין לזה ביין אין צריכין לערב, ובגמרא מוקי לה בכלי אחד. לזה ביין ולזה בשמן צריכין לערב, פיר' דאין זה שיתוף אחד ואין יכולין לסמוך עליו שהרי חלוק בשני כלים. ר' שמעון אומ' אחד זה ואחד זה אין צריכין לערב, פיר' אמרי' בגמרא אפי' לזה ביין ולזה בשמן, בתימה, הא לא חאזי לעירובו של זה, ואסקינן בגמרא הא דקתאני ר' שמעון אין צריכין לערב השכינים בהדי בעל הבית אבל שכנים בהדי הדדי אם רוצים בני מבוי זה להשתמש בזה צריכין לערב וליתן כולן פיתן בחצירות. ועוד אמרי' בגמ' ר' שמעון ורבנן בפלוגתא דר' יוחנן בן נורי ורבנן (ו)קא מיפלגי דתנן שמן שצף על פני המים ונגע טבול יום בשמן לא פסל אלא שמן ר' יוחנן בן נורי אומ' שניהם מחו[ב]רים זה לזה ר' שמעון כר' יוחנן בן נורי סבר לה הולכך לר' שמעון אחד זה ואחד זה אין צריכין לערב. אמ' רב ובכלי אחד, פיר' שכולן הוו שותפין בכלי אחד אבל בשני כלים לא.
<h2>דף עא:</h2>
תניא מערבין לחצירות בפת ואם רצו לערב ביין אין מערבין, פיר' דעירוב משום דירה הוא כדאמרי' במי שהוציאוהו ודירתו של אדם אין מושכת אלא לאחר פתו. ומשתתפין במבוי ביין, פיר' דשיתוף דמבוי אינו אלא לשתף רשות החצירות ש[ב]מבוי ולא רשות הבתים וחצירות (אלא) [לאו] דירה הוא. ואם רצו להשתתף בפת משתתפין, פיר' ובפת כל שכן דחשיב טפי. מערבין בחצירות ומשתתפין במבוי וכו', מערבין בחצירות הפתוחות זו לזו אע"פ שעירבו דרך פתחיהן צריכין להשתתף במבוי להתיר המבוי ואם לאו חצירות מותרין מזו לזו ומבוי אסור דאין סומכין על עירוב [במקום שיתוף ולא על שיתוף] במקום עירוב היכא דלא עירבו בני חצר לעצמן שאם יסמכו על זה תורת עירוב תשתכח אבל עירבה כל חצר לעצמה ונשתתפו כולן במבוי אע"פ שלא עירבו חצירות זו עם זו שיתוף המבוי מחברן ומטלטלין מזו לזו בין דרך המבוי בין דרך (פתחיה) [פתחים] דתנן שהמבוי לחצירות כחצר לבתים מה עירוב החצר משוי לבתים [חדא] אף שיתוף המבוי משוי חצירות חדא. וחכמ' אומ' וכו'. אמ' ר' יהודה אמ' רב הילכ' כר' מאיר וכו', פיר' הלכה ומנהג ונהגו פרשינן לעיל [ס"ב ע"ב].
<h2>דף עב.</h2>
מתני'. חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד וכו'. רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) טרקלין בית מרווח וכך הם ארמנות המלכים, וכך אומרים טרקלין של מלכים. וכשמבדילה בין כל חבורה וחבורה מחיצה המגעת לתקרת הבית אין מחלוקת שהם צריכים עירוב מכל חבורה וחבורה, לפי שנתפרדו ונהיו כמי שדרים בעליות וחדרים, אלא מחלוקתם אם היה המבדיל בין כל חבורה וחבורה מחיצות שאין מגיעות לתקרה]. רשצז"ל פיר' ששבתו בטרקלין אחד וחלקוהו לחמשה וכולן יש להן פתח מן הטרקלין לחצר וצריך לערב עם שאר בני חצר. בית שמאי אומ', רשותיהו חלוקין וצריך לכל חבורה ליתן פת בעירוב החצר דהוו להו כה' בתים והוא הדין דאם באו להוציא מרשות זו לזו צריכין עירוב ביניהם. ובית הלל אומ' עירוב אחד לכולן, פיר' ובית הלל סברי אין מח[י]צה זו חילוק רשות דמחיצה שפילה הוא כמפרש בגמרא הולכך עירוב אחד לכולן ובתוך הטרקלין נמי מוציאין מזו לזו בלא עירוב שהטרקלין מחבר(י)ן וכיון דביניהן אין צריכי עירוב נעשה א' מהן שליח לכולן דאמרי' ה' שגבו את עירובן כלומ' שדרים בה' בתים בחצר ועירבו ביניהן והוו להו חד ואם באו לערב עם אחרים עירוב אחד לכולן. ומודין (שבמקצתן) [בשמקצתן] שרויין וכו', פיר' דהוו להו כה' בתים ולא דאמו לה' שגבו את עירובן שהרי לא עירבו ביניהן.
גמ'. אמ' ר' נחמן מחלוקת במסיפס וכו' פיר' מחלוקת בשרש[ו]יותיהן חלוקות (במפיס) [במסיפס] וכו' פיר' מחיצה נמוכה של חתיכות עצים דהתם לבית הלל (בית הלל) בית אחד הוא ודמו לה' שגבו את עירובן דהני נמי כמי שעירבו דאמי. אבל במחיצה י' וכו'. איכא דאמרי אמ' ר' נחמן אף במסיפס מחלוקת, פיר' דלא תימ' בית שמאי במחיצה י' הוא (דפוטרי) [דאסרי ו]במסיפס מודו אלא אפי' במסיפס נמי אסרי. מותיבי אמ' ר' יהודה הסבך, פיר' גדיל סבכה, נ"א (הסבך) [הסבר] על שום (חופריה) [חורפיה] קרו ליה הכי. לא נחלקו בית שמאי וכו'. עד להך לישנא דאמ' ר' נחמן (אף) מחלוקת במסיפס, אבל במחיצה מודו בית הלל תיובתא דהא בהדיא קתני דבמחיצות שרי. להך לישנא דאמ' ר' נחמן אף במסיפס מחלוקת לימא תיהוי תיובתיה, פיר' אלא ללישנא בתרא דקאמ' ר' נחמן דמסיפס נמי אסרי בית שמאי מי לימא תהוי הא תיובתיה דקתני במחיצות הוא דפליגי אבל במסיפס מודו. אמ' לך ר' נחמן וכו' עד אמ' ר' הילכ' כר' יהודה הסבך פיר' הילכ' כר' יהודה דבמחיצות המגיעות לתקרה מודו.
<h2>דף עב:</h2>
האחין שאוכלין על שולחן אביהם וישנין בבתיהן וכו' רשצז"ל פיר' וישנין בבתיהן הן ואביהם דרין בחצר אחת. צריכין עירוב לכל א' וא', פיר' אם רוצין לערב עם אנשי חצירם. לפי' אם שכח אחד מהם ולא עירב מבטל רשותו, פיר' צריך לבטל את רשותו. אימתי בזמן שהן מוליכין את עירובן למקום אחר, פיר' לתתו באחד מבתי שאר בני החצר דהואיל והוזקקו לעירוב ואמרי' בגמרא מגו דשאר דיורין אסרי אינהו נמי אסרי וצריכין כולן ליתן פת הואיל וחלוקין דיוריהן בלינה ומקבלי פרס הן כדמוקמינן בגמרא שאינן אוכלין בבית אביהן ממש. אבל אם היה עירוב, כל החצר בא לבית אביהן שלא הוזקקו לעירוב דאמרי' במי שהוציאוהו בית שמניחין בו עירוב אינו צריך ליתן בו את הפת והן כולן נמשכין בו, או שאין עמהן דיורין אחרים שאין דיורין מזקיקין אותן לעירוב. אין צריך לערב דכיחידים הן. שמעת מינה ד(ב)מקום לינה גורם פיר' (דאו) [דאי] הוו ישנים בבית אביהן לא הוו צריכין לעירובי אלא אביהם. אמ' ר' יהודה אמ' ר' במקבלי פרס שנו, פיר' הוצאה מבית אביהם ואין אוכלין על שולחנו ממש. ת"ר מי שיש לו בית שער אכסדרה ומרפסת בחצר וכו'. עד מקום פיתא, פיר' מקום שהוא אוכל פיתו שם.
<h2>דף עג.</h2>
בעא מיניה אביי מרבה ה' שגבו את עירובן וכו' פיר' אביי לא שמיעא ליה הא מתני' דתניא לעיל ה' שגבו את עירובין (או) [אי] נמי שמיע ומבעיא ליה הילכ' משום דאוקימנה ליה בפלוגתא. אמ' ליה עירוב אחד לכולן. והאחין, פיר' דמתני' כמי שגבו דאמי דהא קתני אם אין עמהן דיורין אין צריכין לערב, וקתני צריכין עירוב לכל א' וא' התם כגון דאיכא אחריני בהדיהו וכו', פיר' הכא במאי עסיקינן דאיכא דיורין בהדיהו ומוליכין דמתני' אפי' בחצר שלהן קאמ' שמערבין עם דיורין שעמהם דמגו דהני אסרי והזקיקום לערב הני נמי אסרי איש על אחיו אבל שתי חצירות ופתח ביניהן וגבו אלו את עירובן לעצמן הותרה חצירן ואלו לעצמן והותרה או שדרין באחת מהן או בניו בלא דיורין אחרים ובאו לערב זו עם זו הואיל ואין אוסר עליהן וליכא מיגו אחד נעשה שליח לכולן. הכא נמי מסתברא מדקתאני סופה וכו', פיר' דיקא נמי (דעטמ') [דטעמא] משום מגו דקתני או שאין עמהן דיורין בחצר הא יש עמהן ואיכא מיגו צריכין וטעמ' דרישא משום דיורין הוא. בעא מיניה וכו' עד בבאגא פיר' בית אושפיזא בבקעה. ואתו וניחי נ"א ואתו וביתי בבי רב, פיר' לנין בבי רב בבית המדרש ובתוך אלפים הוא. כי משחינן להו מבאגא משחינן להו או מבי רב, פיר' מבאגא משחינן להו אלפים לכל רוח ולא מבי רב דבתר פיתא אזלינן או דילמ' מקום לינה גורם. אמ' ליה מבי רב [משחינן] דאנן שהדי (דאו) [דאי] איכא דמיתו להו ריפתא להכא הכא ניחא ליה, פיר' (דאו) [דאי] מיתן להו ריפתא לבי רב טפי ניחא להו. בעא מיניה ראמי בר חמא מר' חיסדא האב ובנו הרב ותלמידו כרבים דאמו או כיחידים דאמו, פיר' כרבים דאמו לעניין שתי חצירות זו לפנים מזו ודריסת הרגל שבפנים על החיצונה ותנן במתני' אם היו של יחידים שיחיד דר בפנימית דהויא רגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה ואם של רבים ולא עירבה פנימית לעצמה דהויא רגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה על החיצונה אפי' עירבה לעצמה. צריכין לערב, פיר' צריכין עירוב בשאין דיורין אחרים עמהן. או לא. מבוי שלהן ניתר בלחי [וקורה], פיר' דקימ' לן אין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהו בתים וחצירות פתוחות לתוכו. אמ' ליה תנינא וכו' עד ומבוי שלהן ניתר בלחי וקורה, פיר' ואע"פ דאין סומכין על עירוב שהוא לחי וקורה במקום שיתוף ניתר בלחי וקורה.
חמש חצירות שפתוחות זו לזו ופתוחות למבוי וכו' רשצז"ל פיר' ה' חצירות זו אצל זו באורך המבוי וכולן פתוחות למבוי וזו לזו כולן זו אצל זו כזה עירבו בחצירות וכו' ואם נשתתפו, בגמרא מתריץ לה. עירבו בחצירות ונשתתפו במבוי ושכח אחד מבני חצר ולא עירב, פיר' ולא עירב בחצירו להתיר חצירו אבל בשיתוף היה לו חלק. מותרין כאן וכאן, פיר' השתא משמע דסומכין על השיתוף ובגמרא דחי. בני מבוי וכו' עד שהמבוי לחצירות כחצר לבתים, פיר' כשם שאסור להוציא מן הבתים לחצר בלא עירוב כך אסור להוציא מן חצר למבוי בלא שיתוף ולא תימא לא דאמי דבית רשות יחיד אבל חצר ומבוי שניהם רשויות של רבים.
<h2>דף עג:</h2>
גמ'. מתני' כולה ר' מאיר וכו' פיר' אמרי' בגמ' מני ר' מאיר הוא דאמ' בעינן עירוב ובעינן שיתוף אימא סופה ואם נשתתפו במבוי מותרין כאן וכאן את[א]ן לרבנן דאמ' בחדא סגיא וכי תימא ואם נשתתפו במבוי נמי קאמ' אימא סופה דסופה עירבו בחצירות ונשתתפו במבוי ושכח אחד מבני (מבוי) [חצר] ולא עירב מותרין כאן וכאן ואמאי מותרין באותה חצר הא ר' מאיר לית ליה סומכין על שיתוף. ואוקמוהו בגמרא כולה ר' מאיר היא דאמ' בעינן עירוב ובעינן שיתוף וכו' עד והכא כיון דרובה עבוד עירובא לא מישתכח, פיר' דמציעתא אמאי סומכין בני אותה חצר על השיתוף משום דרובן עירבו.
<h2>דף עד.</h2>
אמ' ר' יהודה וכו'. עד שיהו בו בתים וחצירות פתוחות לתוכו, פיר' בתים וחצירות שני בתים לכל חצר ושני חצירות לכל מבוי. וכיון שפתוחות זו לזו וכו', פיר' וכיון דכולן פתוחות זו לזו ומערבות יחד דרך פתחיהן חדא חשיב להו. גופה אמ' רב וכו' ושמואל אמ' אפי' בית אחד וחצר אחת, פיר' בית בלא חצר. ור' יוחנן אמ' אפי' חרבה, פיר' ואפי' חרבה מיכן וחצר מיכן. וקימ' לן כרב וכו'. עד ההוא מבואה דהוה דייר ביה אבון בר איהי, פיר' דהוה ליה חד לחי ושרו ליה אתא רב ענן לאחר מיתתו של שמואל ושדיא פיר' הפיל הלחי והשליכו ומשום דלא הוה ליה אלא בית וחצר כ(מ)שמעתיה דשמואל ואסר עליה כרב, ולהכי שרא ליה שמואל לההוא מבואה בלחי דהוה ביה בית הכנסת והוה שם חזנא וההוא חזנא אכלי בביתיה שהיה לו במקום אחר ואתא ביית בבי כנישתא דהוה פתיח לההוא מבואה והשתא כי שדייה רב ענן [לא הוה] חזנא ביית בההוא בי כנישתא, ואבון בר איהי סבר (כשמואל) [דשמואל] לא משום חזנא [שרייה] (שדייה רב ענן דסבר רב ענן) דמקום פיתא גורם והוא לא הוה אכיל בבי כנישתא, ושמואל לטעמיה דאמ' מקום לינה גורם והוו להו (חציי דרב) [שתי חצירות] הולכך הדר ביה שמואל לגבי רב. ומתני' נמי מסייעא ליה וכו'.
<h2>דף עד:</h2>
אמ' ר' יהודה אמ' רב מבוי שצידו אחד גוי וצידו אחד ישראל וכו' פיר' ומבוי ביניהם. אין מערבין בתוכו דרך חלונות להתירו דרך פתחים, פיר' להתיר דרך פתחים למבוי אם יש בתי ישראל אצל ביתו של [ישראל] זה פתוחות לרשות הרבים ולא למבוי וחלונות ביניהם אין מערבין זה עם זה דרך חלונותיהן להוציא כליהן למבוי דרך פת(ו)חו של זה (שפתחו) [שפתוח] למבוי. וכן בחצר אין מערבין ישראל דרך חלונות בתים להתירן דרך פתחים, פיר' אמ' רב ואפי' בחצר, ישראל וגוי דרין בה ובתי ישראל אצל ביתו של ישראל זה [פתוחות לרה"ר] ולא בחצר שאסור לערב דרך חלונות להוציא כליהם דרך ביתו של זה לחצר להכי נקט חלונות שאין דרך בני אדם לעשות פתחים גדולים מבית לבית. משום דאסור לעשות יחד במקום גוי, פיר' וטעמא דרב משום דאסור (לדיר) [לדור] יחד במקום גוי שלא ילמד ממעשיו לפיכך לא יעשו עמו עירוב ולא ישתמשו עמו במבוי כדי שיהיה יחיד וירא מן הגוי שלא יהרגנו.
<h2>דף עה.</h2>
מתני'. שתי חצירות זו לפנים מזו עירבה הפנימית ולא עירבה החיצונה הפנימית מותרת והחיצונה אסור[ה] וכול' רשצז"ל פיר' שתי חצירות זו לפנים מזו פנימית פתוחה לחיצונה וחיצונה לרשות הרבים ודריסת של פנימית על החיצונה לצאת לרשות הרבים. עירבה הפנימית, פיר' לטלטל בחצרה. וכול' עד שתיהן אסורות, פיר' דהויא פנימית רגל האסורה במקומה ואוסרת בדריסת הרגל על החיצונה. עירבה זו לעצמה וכול' עד זו מותרת לעצמה, פיר' קסברי רבנן רגל המותרת במקומה אינה אוסרת. ור' עקיבה, (אסר) [סבר] אף רגל המותרת אוסרת [במקום] שלא עירבה שם. וחכמ' וכו' עד מן הפנימית ולא עירב[ה] שתיהם אסורות, פיר' דהויא פנימית רגל האסורה. נתנו את עירובן במקום אחד, פיר' שעירבו שתיהם זו עם זו (והוא) [והאי] במקום אחד מפרש בגמרא שנתנוהו בחיצונה. ושכח אחד, אפי' מן החיצונה ולא עירב שתיהם אסורות דפנימית נמי אסורה לטלטל בחצירה משום דלא מצי למיחד דשא ואיסתלוקי מחיצונה ואישתמושי באנפי נפשה דהא ליתה לעירוב לגבה דאותו עירוב ה[מ]תירן בחצירן הוליכוהו לחיצונה. ואם היו של יחידים, פיר' שאין בפנימית אלא אחד ובחיצונה אחד אין צריכין לערב זו עם זו משום דריסת הרגל דכיון דיחיד הוא בפנימית הויא רגל המותרת ואינה אוסרת וסתמא (דרבנן) [כרבנן] ואם היו שנים אפי' בחיצונה (גזירה) [גזרינן] דילמ' אתי למישרי שנים בפנימית ואחד בחיצונה.
<h2>דף עה:</h2>
אמ' ר' אליעזר גוי הרי הוא כרבים פיר' אם דר גוי בפנימית ושני ישראל בחיצונה אוסרת דריסת רגלו עליהם עד שישכרו ומאי [שנא] ישראל דיחיד(ים) לא אסר וכו', פיר' ומאי אריא גוי אפי' ישראל נמי אסר כי הוו שנים (החיצונה) [בחיצונה] והא ליכא למימ' דביחיד בחיצונה אסר דהשתא אפי' דר עמו בחצר עצמה (קמ"ל) [קי"ל] כר' אליעזר בן יעקב דאמ' עד שיהו שני ישראל אוסרין זה על זה דריסת רגלו לא כל שכן דלא (אמרה) [אסרה]. (או) [אי] ידע דיחיד הוא וכו', פיר' דידע שהוא שם יחידי ידע שאין רגל המותרת במקומה אוסרת ולא נפקא חרבה מינה. (ואו) [ואי] לא ידע וכו' עד מיפעא פאעי, פיר' דקלא אית ליה. וכיון דלא פאעי אמרי מטלטל במקום גוי הוא ואסיר. רשצז"ל אמ' והני לא אוגיר ומאן דלא ידע שהוא דר שם יחידי סבר דאין דריסת הרגל אוסרת (או) [אי] נמי עירוב של פנימיים וחיצונים מועיל במקום גוי בלא שכירות.
<h2>דף עו.</h2>
חלון שבין שתי חצירות ד' על ד' בתוך י' מערבין שנים וכו' רשצז"ל פיר' בתוך י' לקרקע. מערבין שנים, פיר' מערבין שני עירובין אלו לעצמן ואלו לעצמן ואסורין זו עם זו. ואם רצו מערבין אחד, פיר' עירוב אחד (נתנו) [שיתנו] אלו עירובן באחרת ויערבו עמהם ויהיו אחד. פחות מארבע[ה] על ד' או למעלה מי' מערבין שנים וכו', פיר' פחות [מד'] על ד' לאו פתח הוא. למעלה מי', נמי דאלו כל הכותל אינו גבוה יותר האוי מחיצה מעליתא הולכך כשאין כלום מן החלל בתוך י' לאו פתח הוא ואין מערבין אחד (ואוסרות) [ואסורות] זו עם זו דרך ראש הכותל ודרך אותו חלון ודרך חורים ודרך סדקים.
כל שיש בהקיפו ג' טפחים יש בו רוחב טפח וכו' פיר' זה הענין בגמרא הוא דאמרינן בגמרא מיכדי כל שיש בו בהקיפו ג' טפחים יש בו רוחב טפח בתרי סר סגיא. ומהדרינן הני מילי בעיגולא, פיר' כדת רוחב דבר עיגול האוי טפח ודת רוחב עיגול אין רחבו אלא באמצעו. אבל בריבועא בעינן טפי, פיר' דרוחב ד' כדת מרובע בענן שרוחב בדפנותיו כמדת אמצעיתו. ואמרי' מיכדי כמה מרובע יתר על העיגול רביע בשתי סר סגיא, פיר' בשתי סר (הוקף) [היקף] סגיא ד' הקף לכל רוח דמרובע. ומהדרינן הני מילי בעיגולא דנפיק מיגו ריבועא אבל בריבועא דנפיק מיגו עיגולא כגון זה בעינן שביסר נכי חומשא משום מורשא דקרנתא, פיר' כדי למנקט בגויה מורשי דריבועא דהוי ד' הן ואלכסון. כדקימ' לן כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונה, פי' וסגי ליה להאי עיגולא בפותיא דד' טפחים ואלכסון בעיגולא וכל דבר עיגול (שרי) [שוי] מידת אלכסונו למידת אמצעו דהא אין לו זויות כמה באעי למיהוי פותיא ד' (אמות) ותמניא [חומשי] דהוו להו חמשא ותולתא חומשי וכי מקפת לעיגולא דהאי שיעורא כמה האוי הקיפה חמשי סר פושכי ותשעה חומשי דהוה להו שבסר נכי חומשא.
<h2>דף עו:</h2>
פיס'. פחות מד' על ד' וכו' עד לול הפת[ו]ח מבית לעלייה וכו' פיר' לול ארובה בקרקעית העלייה והעלייה גבוהה מקרקע הבית. צריך סולם קבוע להתירו או לא, פיר' סולם קבוע להיות שם במקום הפתח להתירו לערב זה עם זה. כי אמרי' ביתא כמאן דמלי דאמי, פיר' והאוי כמאן דלא גבוה י' ואין צריך סולם [קבוע] להיות שם במקום הפתח להתירו לערב זה עם זה. הני מילי מן הצד, פיר' מן הצד בחלון של כותל. אבל באמצע לא, פיר' ובאעי סולם למהוי כפתח ביניהם כדאמרי' בכיצד (מערבין) [מעברין] סולם תורת פתח עליו. או דילמ' לא שנא אמ' ליה לא צריך.
מתני'. כותל שבין שתי חצירות גבוה י' ורחב ד' וכו' רשצז"ל פיר' האי דנקט רוחב ד' משום סופה נקט לה דבעי מיתני היו בראשה פירות אלו עולין מיכן ואוכלין ואלו עולין מיכן ואוכלין ובלבד שלא יורידו למטה, פיר' ובלבד שלא יורידו למטה דחשיב רשותא באנפי נפשה ולא מבטל לא לגבי האי ולא לגבי האי אבל לעניין (מיהא) [מיהוי] מחיצה בכל דהו פותיא הוי מחיצה. נפרץ הכותל וגו' עד יתר (אחד) [מיכן] מערבין אחד פיר' יתר מיכן הויא פירצה והוי להו כדיורי חצר [אחת]. ואין מערבין שנים, פיר' ואם עירבה כל אחת לעצמה הוו להו (כחלוקין) [כחולקין] את עירובן ואוסרין אלו על אלו. גמ'. אין בו ד' מאי אויר שתי רשויות שולטות בו ולא יזיז בו אפי' מלא נימה, פיר' כיון דלא חשיב למהוי רשות בטיל לגבי תרויהו ורשות שתיהם החצירות שולטות ואוסרין זה על זה ואפי' על ראשו אסור. ור' יוחנן אמ' אלו מעלין מיכן ואוכלין וכו', פיר' מעלין מחצרן לראשו והוא הדין דמורידין (במקום) [דמקום] פטור הוא ובטיל לכאן ולכאן להקל. תנן וכו' עד מקום שאין בו ד' על ד' וכו', מקום שאין בו ד' רוחב ועומד בין רשות היחיד לרשות הרבים ויש לו הכר כגון שגבוה מן הארץ ג' ואלו היה רוחב ד' היה נקרא רשות לעצמו וה[ו]יא כרמלית ואסור לכאן ולכאן [אבל עכשיו נקרא מקום פטור ומותר לכאן ולכאן]. לכתף עליו, פיר' משוי שלהן. ובלבד שלא יחליפו פיר' דרבנן הויא דאלו חיובא ליכא(ן) דבעינן עקירא מרשות זה והנחה לרשות זה והכא עקירה מרשות היחיד גמורה והנחה למקום פטור ועקירה ממקום פטור והנחה לרשות הרבים גמורה. הא דקתאני הכא וכו'.
<h2>דף עז.</h2>
אמ' רבה בר ר' הונא וכו' עד וצדו אחד שוה לארץ, פיר' כלומ' גבוה הוא מן האחת ונמוך הוא לחברתה כגון קרקעיתה של זו גבוהה כל כמה דלא גבוה י' קרי ליה שווה לארץ. נותנין אותו לזה ששוה לארץ, פיר' להעלות ולהוריד מעליו וחביר(י)ו אסור. אמ' ר' שיזבי חריץ שבין שתי חצירות וכו', פיר' חריץ על פני כל אורך החצירות מבדיל בין זו לזו היה עמוק י' פיר' (מחצא) [מחיצה] מעליתא. וצדו אחד שוה לארץ, פיר' שוה לארץ שאינו עמוק ממנה י' כגון שקרקעיתה נמוך. נותנין אותו לזה ששוה לארץ וכו'. אמרי' בגמרא וצריכא דמדכרינן תרויהו כותל וחריץ (דאו) [דאי] אשמעינן כותל הוה אמינא משום ד[ב]גבהה משתמשי אינאשי אבל חריץ (דבעמוקה) [דבעומקה] לא מישתמשי אינאשי אימא לא (ואו) [ואי] אשמעינן [חריץ] הוה אמינא משום דלא בעתא תשמישתיה, פיר' מה שהניח בו משתמר. אבל כותל דבעיתא תשמישתיה, פיר' שנופלים החפצים. אימא לא צריכא.
<h2>דף עח:</h2>
מתני'. חריץ שבין שתי חצירות וכו' רשצז"ל פיר' חריץ ארוך הוא ומ[פ]סיק על פני כל החצר כולה. עמוק י' ורוחב ד' וכו', פיר' דפחות מיכן נוח לפוסעו משפתו אל שפתו. ואפי' מלא תבן וקש, פיר' לא סתימא היא דלא מבטל ליה להתם דסופו ליטלו. מלא עפר וכו', פיר' גזוזטראות (נצרים) [נסרים] בולטים מתקרת העלייה לרשות הרבים ואם ישנן זו אצל זו בשני עליות של שני דיורין [ו]נתן נסר רחב ד' כמין גשר מזו לזו הוי נמי פתח. מערבין אחד וכו' עד פחות מיכן, פיר' שאין הנסר רוחב ד'.
<h2>דף עט.</h2>
גמ'. אמ' רבא לא שנו אלא שנתן ארכו של נסר וכו' פיר' לא שנו דבעי נסר רוחב ד' אלא שנתן ארכו של דף לרוחב החריץ משפה אל שפה כעין גשר אלא נותן ארכו של דף לארכו של חריץ ומיעטו מד' אפי' כל שהוא שהייתה הדף (תהיבה) [קצרה] ואפי' אינה אלא כאצבע הרי מיעטו לרוחב החריץ מד' במשך מידת הפתח. מערבין אחד וכו'. וכן שתי גזוזטראות אמ' רבא וכו' עד אבל זו שלא כנגד זו, פיר' שהייתה בולטת לרשות הרבים יותר מחברתה לא סגי להו בנסר ד'. אבל אין ביניהם ג' טפחים, פיר' אין בין זו לזו ג' אין ר(ו)חוקות זו מזו ג' טפחים. גזוזטרה (עמוקה) [עקומה] היא ומותר לערב אחד.
מתני'. מתבן שבין שתי חצירות פי' מתבן גדיש של תבן ומפסיק [על] פני כל רוחב החצירות. גבוה י' טפחים וכו' עד אלו מאכילין מיכן ואלו מאכילין מיכן, פיר' מאכילין מן התבן לבהמת(ו)[ן] ולא (חישנא) [חיישינן] דילמ' ממעיט תבן מי' דהויא להו חדא רשותא ואסרי אהדדי ולא [מסקי] אדעתיהו ומטלטלין בחצר להא לא חיישי' דהא אפי' ממעיט (או) [אי] לא הוי מיעוט על פני י' אמות ויותר לא אסרי דהא עד עשר פיתחא האוי ואין בהמה ממעטת באכילתה כל כך כאחת. נתמעט(ה) התבן וכו' פיר' (מתמעט) [נתמעט] על פני כל החצר או במשך י' אמות ועוד. מערבין אחד, אם נתמעט בחול. גמ'. אמ' ר' הונא ובלבד שלא יתן לתוך קופתו וכו' פיר' שלא יתן בידים לתוך קופתו דילמ' שקיל טובא וממעט מי' וקא מטלטל בחצר האסורה ומאכילין דקתני במתני' שהבהמה באה ואוכלת והתם לא חיישי' לדילמ' ממעיט דבהמה קלי קלי קא אכלי ליש' אחרינא לא יתן לתוך קופתו משום דמוקצה היא מאיתמול למחיצה זו. ואוקומי שרי, פיר' ואוקומי בהמתו על התבן כדי לאכול שרי ולא גזרי' דילמ' שקיל בידים ויאכילה אלמ' חמור עליה אסור דרבנן ולא עבר עליה. והאמ' ר' יהודה אמ' ר' חנינא מעמיד אדם בהמתו על גבי עשבים, מחוברים לאכול ולא חיישי' דילמ' עקר ליה בידים ומאכיל ליה דהא חמור עליה איסור שבת. ואין מעמיד אדם בהמתו על גבי מוקצה בשבת, פיר' דהא איסור מוקצה קיל וחיישי' דילמ' שקיל ליה בידים וספי ליה הכא נמי כיון דאיסורא דרבנן היא דאיכא ניחוש ואיך תאמר ואוקומי שרי. ופרקינן דקאיי לה באפא ואזלה היא ואכלה, פיר' מתני' לאו דמוקים לה עליה בידים אלא קאי באפה שלא תלך במקום אחר ואיהי אזלא ואכלא וכולי האי לא גזור רבנן.
<h2>דף עט:</h2>
מתני'. כיצד משתתפין במבוי מניח אדם את החבית וכו' רשצז"ל פיר' מניח אדם את החבית משלו אם ירצה. ומזכה להן על ידי בנו ובתו וכו', פיר' אומ' להן קבלו חבית זו וזכו לכל בני מבוי. אבל [לא] על ידי בנו ובתו וכו' מפני שידן כידו, פיר' ולא זכייה היא. אמ' ר' יהודה חבית של (שותפי) [שתופי] מבוי צריך להגביהה מן הקרקע טפח פיר' צריך להגביהה מן הקרקע כשהוא מזכה אותה להן דכל כמה דמנחה ברשותיה לא הויא זכייה וה(י)כי תני לה בתוספתא אם (יש להן) [משלהן] אין צריך לזכות ואם משלו השליח מגביה מן הקרקע ואומ' זכיתי לכם. אמ' רבא הני תרתי מילי סבי דפום בדיתא, ר' יהודה וישיבתו בפרקא קמא דסנהדרין.
<h2>דף פ.</h2>
ההוא טור זינא פיר' טור זינא גוי היה מופ[ק]ד על כלי הזיין העשויין לשמירת העיר להלחם על הצרים ודר אצל שער העיר (הא דאסר על בני מבוי). אמרו ליה אוגר לן רשותך וכו'. עד שלא מדעתו, פיר' לא בעינן דעתיה. אקשינן בגמרא מותיבי נשים שעירבו ונשתתפו שלא מדעת בעליהן אין עירובן עירוב ואין שיתופן שיתוף לא קשיא הא דאסר הא דלא אסר, פיר' דאסר על בני מבוי לא בעינן דעתיה ומתני' ב[ד]לא אסר כגון חצר שבין שתי מבואות ורגילה עם זה ולא עם זה. ואמרי' בגמרא הכי נמי מסתברא, דמודה שמואל [היכא דלא אסר]. דאמ' שמואל אחד מבני מבוי שהיה רגיל להשתתף עם [בני] מבוי ולא נשתתף, פיר' אינו רוצה להשתתף ומתכוין לאסור עליהן. בני מבוי נכנסין לתוך ביתו ונוטלין ממנו שיתוף בעל כרחו. ואמרי' בגמרא רגיל אין לא רגיל לא, בתימא. אלא לאו שמ' מינ' הא דאסר שמ' מינה.
<h2>דף פ:</h2>
מתני'. (למעט) [נתמעט] האוכל וכו' רשצז"ל פיר' נתמעט האוכל משיעורו ולקמן מפרש שיעורא במתני'. מוסיף ומזכה ואין צריך להודיע, פיר' שהרי כולם נתרצו בתחלה. (ויתוספו) [ניתוספו] עליהן מוסיף ומזכה וצריך להודיע, פיר' לדיורין שניתוספו שיהו דעתם בעירוב. כמה הוא שיעורו בזמן שהן מרובין וכו' פיר' רשצז"ל מרובין מעוטין לקמן מפרש. אמ' ר' ינאי וכו' עד אבל בשירי עירוב, פיר' שירי עירוב שנתמעט משיעורו. כל שהוא, אין צריך להוסיף. לא אמרו לערב בחצירות, פיר' אחר שנשתתפו במבוי. אלא שלא לשכח את התינוקות, פיר' שלא תשתכח תורת עירובי חצירות מתינוקות הבאין הולכך מקילינן ביה.
גמ' כמה הן (עירובין) [מרובין] וכו' עד לדידי מיפרשא לי מיניה דאבא וכו', פיר' לדידי מיפרשא לי מתני' מיניה דאבא דלקולא קתני בזמן שהן מרובין דגרוגרות דידה[ו] האוי יותר משתי סעודות [סגי בשתי סעודות] ולא בעינן כגרוגרת [לכל חד וחד] וכשהן מועטין דלא(ו) מאטו גרוגרות דידהו לשתי סעודות סגי כגרוגרת לכל א' ולקולא. כל שאל[ו] מתחלקת וכו', פיר' כל שאילו מחלק מזון שתי סעודות ביניהן ואין גרוגרת לכל א' שיש בהן בני אדם יותר ממניין גרוגרות של שתי סעודות מרובין נינהו ותנן במתני' דלא באעי לכל א' כגרוגרת אלא (בזמן) [מזון] שתי סעודות סגיא. ואי(ן) לא שאין מניינם רב כמניין גרוגרת של שתי סעודות דלא באעי שתי סעודות אלא כגרגרת לכל א' היינו פירושא דמתני' ור' יהודה [ד]נקט י"ח ולא [תנא] כדקמריון אגב אורחיה דבעי לפרושי [מתני'] נקט חושב[נ]א ואשמעי' דמזון שתי סעודות י"ח גרוגרות עד הנה מדברי רשצז"ל.
מתני'. בכל מערבין וכו' עד (כיצד) [ככר] ה[ו]א עירוב ואפי' מאפה סאה פיר' רשצז"ל ככר שלם. מאפה סאה, פיר' שא(י)פה סאה בכיכר אחת ונטל ממנה מעט ושויה פרוסה אין מערבין בה וטעמ' מפרש לקמן. ככר כאיסר, פיר' כיכר קטן במידת איסר. והוא שלם מערבין בו, ובלבד שיהא שם כיכרות הרבה כגרוגרת לכל א' וא'. רמ(צ)ז"ל פיר' [(תרגום מערבית) בכל מערבין וכו', כבר הוקדם לך בתחלת הפרק השלישי כי אמרו בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח אין זה אלא בעירובי תחומין ושיתופי מבואות, ואין מחלוקת בזה, אלא שנחלקו כאן ר' אליעזר ור' יהושע, שר' אליעזר מתיר עירובי חצירות בפת חסרה, והוא ענין הנכלל באמרו בכל מערבין, ור' יהושע אומר שעירובי חצירות לא יהיו בשום פנים אלא בשלימה ואפילו היתה בשיעור מועט ביותר, והטעם לזה משום איבה, כדי שלא יאמר אחד השכנים אני שלימה ואתה פרוסה]. והיל' כר' יהושע דאמ' אין מערבין אלא בשלמה. ותירוץ המשנה בגמרא הכי הוא דהכי קאמ' בכל פת מערבין בחצירות ומשתתפין במבוי בכל מילי חוץ ממים ומלח ולא פליג ר' יהושע אדר' אליעזר אלא אסופה דמתני' דר' אליעזר אמ' בכל מערבין פיר' בכל פת ואפי' פרוסה ור' יהושע אמ' פרוסה לא. ת"ר בכל מערבין עירובי תחומין וכו'. זו הבריתא תפרש המשנה וממנה נדע דלא פליג ר' אליעזר ור' יהושע אלא בפת פרוסה ושלמה כדאמרן.
<h2>דף פא.</h2>
מתני'. נותן אדם מעה לחנוני וכו' רשצז"ל פיר' לחנוני שהוא מוכר יין ודר עמו במבוי. או לנחתום, פיר' מוכר ככרות ודר עמו בחצר. כדי שיזכה לו בעירובו דברי ר' אליעזר, פיר' שיזכה לו בעירוב עם חביר[י]ו אם יבואו בני המבוי לקנות ממך ככר לעירוב או יין לשיתוף יהא לי חלק בו. וחכמ' אומ' לא זכו לו מעותיו, פיר' לא זכו לו מעותיו שאין מעות קונות עד שימשוך אפי' עירב החנוני הזה לכל האחרים וזיכה גם לזה אינו עירוב שהרי לא כיון לזכות לו במתנות חנם כשאר מזכין בעירוב אלא לקנות לו פת במעה והרי אינה קנויות לו דכיון דמעות אין קונות לא סמכי דעתיה דהאי ולא קני ריפתא ונמצא מערב לו במעותיו שלא מדעתו. ומודים בשאר כל אדם שזכו לו מעותיו, מפרש לקמן מאן שאר כל אדם בעל הבית, פיר' שאמ' לו חבירו הולך מעה זו וזכה (לו) [לי] בעירוב והלך וזכה לו בעירוב קנה עירוב דהואיל ואין בעל הבית רגיל למכור ככרות ולא נתכוין זה אלא לעשות שליח ונעשה כאומ' לו עריב לי וגבי חנוני גופיה או נחתום (או) [אי] אמ' לו ערב לי אמרי' לקמן דקני. שאין מערבין לו לאדם אלא מדעתו, פיר' שאין מערבין לו לאדם משלו אלא מדעתו הולכך גבי חנוני או נחתום כי אמ' ליה זכי לי לא נתכוין אלא לקנות הימנו ולא סמך עליו שיעשה שלוחו ומעות אין קונות ולא סמכה דעתיה ונמצא מערב לו שלא מדעתו אבל אם משך הככר והניחו אצלו לכך שליח עשאו. אמ' ר' יהודה וכו' עד בעירובי תחומין, פיר' עירובי תחומין חוב הוא לו שיפסיד לצד האחר ושמא אין נוח לו.
<h2>דף פא:</h2>
גמ'. מודים בשאר כל אדם עד בעל הבית, פרישית טעמ' לעיל. וכן אמ' שמואל וכו' עד אלא בדאמ' ליה זכי לי, פיר' דלא שויוה שליח אלא כשאר מוכרין דעלמ'. אבל אם אמ' ליה ע(י)רב לי קנה, פיר' דשליח שויה וסמכה דעתיה דקימ' לן חזקת שליח עושה שליחותו בפ' בכל מערבין הולכך לדעתו עירב. אמ' ר' יהודה וכו' עד כל מקום ששנה ר' יהודה [בעירובין] הילכ' כמותו, פיר' כל היכא דאיירי בהילכות קניית עירוב הילכ' כמותו. אמ' ליה ר' הונא בגדתאה וכו' עד במבוי שניטלה קורתו או לחייו, פיר' אמ' שמואל הילכ' כר' יהודה ואפי' במבוי שניטלה קורתו בשבת דמיקל בה ר' יהודה בפ' כל גגות ואמ' מותרין לאותה שבת. אמ' ליה בעירוב אמרתי, פיר' כל היכא דאיירי בהילכות קניית עירוב אמרתי ולא במחיצות.
<h2>דף פב.</h2>
כיצד משתתפין בתחומין וכו' עד כל מי שקיבל עליו מבעוד יום מותר, פיר' כל מי שקיבל עליו מבעוד יום לסמוך על עירוב זה ולילך מותר. משחשכה אסור וכו'. גמ' אמ' ר' יוסף אין מערבין אלא לדבר מצוה פיר' לא התירו חכמ' לצאת חוץ לתחום על ידי עירוב אלא לדבר מצוה. מאי קמ"ל וכו'.
<h2>דף פב:</h2>
מתני'. וכמה הוא שיעורו וכו' עד זה וזה מתכוונין להקל רשצז"ל פיר' (מתכוין) [מתכוונין] להקל ר' מאיר סבר בשבת אכיל (בשבת) [איניש] טפי דבסים תבשיליה ואמרי אינאשי רווחא לבסומא שכיח ור' יהודה סבר כיון ד[ב]שבת סועד ג' סעודות אינו מרבה לאכול בכל סעודה. ור' יוחנן בן ברוקא אומ' מככר בפנדיון מד' סאין בסלע, פיר' ככר הלקוח מן הנחתום בפנדיון כשנמכרין ד' סאין בסלע השתא (נמצא) [ס"ד] חצי קב האוי שתי סעודות כיצד ו' מעות לדינאר מעה שני פנדיונין נמצא דינאר י"ב פנדיונין נמצא סלע מ"ח פנדיונין וסאה ששת קבין לארבעת סאין כ"ד קבין הרי מ"ח חצאי קבין חצי קב לפנדיון. ר' שמעון אומ' שתי ידות לככר משלש לקב וכו', ר' שמעון ממעט בשיעור ואמ' (שתי) [תשע] סעודות יש ב(נ)קב ודיו לעירוב שתי ידות של ככר של ג' ככרות לקב נמצא ככר השלימה שלישית הקב ושתי ידותיה הוו שתי סעודות. חציה לבית המנוגע, סתמא היא והכי קאמ' חצי ככר שלמה (שעירבו) [ששיערו] בה את העירוב בין (למרובין) [למר] בין [למר] לשהות בבית המנוגע לטמא בגדים הנכנס טמא מיד דכ' והבא אל הבית יטמא אבל כיבוס בגדים לא נאמ' בו עד (שיעסה) [שישהה] כדי אכילת פרס דכ' והאוכל בבית יכבס את בגדיו ומוקמינן לה בתורת כהנים לשוהה כדי סעודה ואע"פ שלא אכל וחצי ככר זו הוי כדי אכילה ואע"ג דלרב[י] שמעון לעניין עירוב הוי בככר ג' סעודות התם הוא דבשיעור העירוב נתכונו כולן להקל אבל שיעור סעודה קי(י)ם להו לרבנן הכי ובעינן שישהה כדי אכילת חצי ככר זו והוא פרס דכוליה תלמודא על שם ששיעורא בפרוסה כלומ' בחצי ככר. לפסול את הגויה פיר' האוכל אוכלין טמאין כחצי פרס נפסלה גויתו מלאכל בתרומה ומדרבנן היא דאין אוכל מטמא אדם ורבנן גזור שהאוכלו יפסל בתרומה עד (שיבטול) [שיטבול] כדאמרי' בפ' בתרא דיומא הנח לטומאת (גוים) [גויה] דלא דאוריתא. גמ' תנא וקרובין דבריהם להיות שוים, (דברי ר') [דרבי] יוחנן בן ברוקא ור' שמעון. כמה הוא שיעורו (וכו' עד) מזון שתי סעודות לכל א' וא' [(תרגום מערבית) לפי שענין עירובי תחומין שיקבע שביתתו באותו המקום ויניח שם מאכל שהוא זקוק לו בשבת, ור' מאיר סובר שהאדם אוכל בשבת יותר מפני שמצויים לפתנים, ור' יהודה אומר שבשבת הוא אוכל פחות מפני שכריסו מתמלאת משפע הפירות, וזה הוא אמרו אלו ואלו מתכוונין להקל. ודע כי הסלע ד' דינרין, ודינר שש מעה, ומעה שני פנדיון, הרי שהפנדיון אחד מארבעים ושמונה מן הסלע, וסאה ששת קבין, הרי שאם היה השער ארבע סאין בסלע יהיה חצי הקב בפנדיון, העולה מן השיעורין הללו שנתנן ר' יוחנן בן ברוקה ששתי הסעודות הן חצי הקב, וד' סעודות בקב. ור' שמעון אומר ששתי הסעודות הן שני שלישי ככר כשיהיו שלשה ככרות מהן קב, הרי שלדעת ר' שמעון יש בקב תשע סעודות. ואמרו בתלמוד כי מה שאמר ר' יוחנן בן ברוקה ד' סעודות בקב הם מחמת שכרו של הנחתום הלש ואופה, והיה לו בשכרו בזמנם חצי ממה שהוא אופה, שאם יש בקב שמונה סעודות נוטל מהן הנחתום ארבע ונשארו ארבע, ושתים מאותן הארבע הן שתי סעודות, והיינו רבע הקב. ור' שמעון שאמר ששתי הסעודות הן שתי תשיעיות כי אינו מחשיב שכר הנחתום, וקרוב הוא שיעורו של האחד מהן לשיעורו של השני, שהרי זה אמר שתי סעודות משמנה בקב והלה אמר שתי סעודות מתשע בקב. ודע כי יש בקב שיעור כ"ד ביצה, שתי סעודות מהן לדעת ר' יוחנן בן ברוקה שיעור שש ביצים, וחציה לבית המנוגע, שלש ביצים, והיינו שמי ששהה בבית המנוגע בשיעור אכילת פרס נטמאו בגדיו שהוא לבוש בהן, אמר ה' והאוכל בבית יכבס את בגדיו. וחצי חציה לפסול את הגויה, הוא מי שאכל אכלים טמאים נטמא גופו והוא פוסל את התרומה, ואמר שחצי פרס הנזכר שם לענין פסול הגויה הוא כביצה ומחצה. והלכה כר' יוחנן בן ברוקה].
<h2>דף פג:</h2>
ת"ר ראשית עריסותיכם רשצז"ל פיר' עריסותיכם שאתם לשום במדבר עומר לגולגלת מספר נפשותיכם. איפה שלש סאין במנחות יליף לה שכתוב בתורה דכ' האיפה והבת תוכן אחד להם וכת' מעשר הבת מן הכור וכור ל' סאה (מעשה) [מעשר] דידיה כמה האוי ג' סאין והעמר עשירית של ג' סאין שהן י"ח קבין ע"ב לוגין עשירית (תד"ע) [דע'] לוגין ז' לוגין עשירית של שני לוגין חומש הלוג והיא ביצה וחומשה והיינו דקאמ' שבעת רבעים ועוד. רבעים רובע קב דהיינו [ז'] לוגין ועוד ביצה (ומחצה) [וחומשא]. שהן שש ירושל', שהרי שש מדבריות נעשו חמש ירושלמית נשאר לנו לוג מדברי וחומשו (וביצה) [דביצה] וחומשה האוי חומש (לוג ירושלמית שהרי ששה חומשין אלו נעשו חומש) הלוג ביצה חומש לח(ו)מש ביצים והחומש ביצה הוא תוספת לביצה הששית הרי לוג וחומש[ו] והן נעשין לוג ירושל' שהרי ששה חומשין אלו נעשו ח(ו)מש. מיכן אמרו האוכל כמידה הזו הרי הוא בריא פיר' שאוכל כל צרכו ומבורך שאינו אוכל יותר מדאי וכתי' ובטן רשעים תחסר יותר מיכן הרי זה רעבתן וכו'. ת"ר ראשית עריסותיכם וכו' עד מיכן אמרו שבעת רביעית קמח ועוד חייבין בחלה רמז"ל פיר' רובע קב שהוא לוג שבעת לוגין ועוד הן עשירית האיפה שהן ו' ביצים וחומש ביצה וכד משערת לה לביצים ששה ללוג שהוא מאה כספים האוי שיעורן משקל קכ"ז כספים שהן שש ירושלמית וחמש של ציפורית כי היא יתירה חומש מלגיו ושתותא מלבר.
מתני'. אנשי חצר ששכחו ולא עירבו וכו' רשצז"ל פיר' ה"ג במתני' אנשי חצר ואנשי מבוי ומרפסת ששכחו וכו' פיר' ששכחו ולא עירבו אלו עם אלו אבל עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן. מרפסת ארוכה היא והרבה פיתחי עליות פתוחין לה וכולן יוצאין [בסולם] אחד לחצר וממנה לרשות הרבים ואעפ"כ [אין] אוסרין הואיל וגבוהה מרפסת עשרה שלא הילכו בסולם אלא להקל ואמרי[נן] תורת מחיצה עליו והכל להקל ומכל מקום שתי רשויות הן ואין מוציאין מזו לזו. ובלבד שיערבו בני מרפסת לעצמן דהויא רגל המותרת במקומה והכי אמרי' בכיצד (מערבין) [מעברין] בסופו סולם תורת פתח עליו רצו אחד מערבין רצו שנים מערבין ומכל מקום שתי רשויות הן ואין מוציאין מזו לזו. כל שגבוה י' טפחים למרפסת, פיר' אם יש בחצר תל או עמוד גבוה י' סמוך למרפסת רשות מרפסת (שוטלת) [שולטת] בו ומשתמשין הן בו אבל לא בני החצר. חליות הבור והסלע שגבוהין י' טפחים למרפסת, פיר' חליות הבור קרקע שניטלו בחפירת הבור ומקיפין בו פי הבור סביב. בד"א בסמוכה, פיר' שהחול[י]ה סמוכה למרפסת. אבל במופלגת וכו'.
<h2>דף פד.</h2>
[ת"ר אנשי חצר ואנשי עלייה ששכחו ולא עירבו], פיר' ולא עירבו אלו עם אלו. אנשי החצר משתמשין בעשרה התחתונים, פיר' התחתונים בכותל הבית בחצר. אנשי העלייה משתמשין בי' העליונים, פיר' ולבני עלייה בשילשול בי' עליונים שהן מתחת לעלייה אנשי עלייה משתמשין דסמוכין הן לבני עלייה והוו לדידהו כפתח ולבני חצר בזריקה. כיצד זיז יוצא מן הכותל וכו', פיר' דף הבולט חוץ לכותל. למטה מי' וכו'.
<h2>דף פה:</h2>
מתני'. הנותן את עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת וכו' רשצז"ל פיר' הנותן את עירובו עירובי חצירות. והדר שם אינו אוסר עליו, פיר' והדר בבית שער שבחצר אינו אוסר על בעל החצר ואין צריך ליתן את הפת דלאו (דידה) [דירה] היא. בית התבן ובית (הקבר) [הבקר] וכו' עד והדר שם אוסר עליו, בחצר הואיל ופתוח (בחצר) [לחצר]. ר' יהודה אומ' אם יש שם תפוסת יד של בעל הבית אינו אוסר עליו, פיר' שיש לבעל הבית מקום בדירתו של זה שנותן שם כליו להצניע אינו אוסר עליו דכל רשותא דחצר [דידיה הוא] וכאלו דר עמו בבית. רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) בית שער, פרוזדור החצר, ואכסדרה ה"פרטל". ומרפסת מקום הילוך לכל. ותפוסת יד, תשמיש, והיינו שיהיה לו באותו המקום כלים שאסור לטלטלן בשבת וכיוצא בזה, שנהיה הדר שם כאילו הוא אורח מן האורחים ואינו מאנשי החצר ולפיכך אינו אוסר, והלכה כר' יהודה].
אמ' ר' יהודה וכו' עד שהיו מסובין וקדש עליהם היום, פיר' מסובין בבית משום עירוב. פת שעל השולחן סומכין עליה וכו'. עד בבית שבחצר, פיר' עירובי חצירות בבית שבחצר לאפוקי בית שבחצר אחרת. ושתופי מבוי בחצר שבמבוי, לאפוקי חצר שאינה פתוחה לו. פיס'. ר' יהודה אומ' וכו' עד כגון חצירו של בן נינם פיר' בן נינם עשיר היה ומשאיל בתים שבחצירו והיו לו כלים בכולם מתוך עשרו היו לו כלים הרבה. ורבה בר ר' הונא אמ' אפי' יתד של מחרישה, פיר' הויא תפוסת יד. אמ' ר' נחמן דבר הניטל בשבת אוסר וכו', פיר' דבר הניטל בשבת (לאחר) [לא הוי] תפיסת יד ואוסר (דאו) [דאי] בעי שקילו שדי ליה לבראי. תניא נמי הכי יש לו טבל ועששית, פיר' עששית של ברזל חתיכות גדולות.
<h2>דף פו.</h2>
מתני'. המניח את ביתו וכו' עד אוסר רשצז"ל פיר' הרי זה אוסר דדירה בלא בעלים שמה דירה. דברי ר' מאיר ר' יהודה אומ' אינו אוסר, פיר' דלאו שמה דירה. ר' יוסי אומ' נכרי אוסר וכו', פיר' ר' יוסי נמי סבירא ליה לא שמה דירה מיהו נכרי אוסר שמא יבוא. הסיח דעתו, [ה]סיח דירת בית[ו] מלבו(א). ר' שמעון אומ' וכו'. עד ודוקא בתו וכו', פיר' ודוקא אצל בתו דעביד איניש דדייר אצל חתנו. אבל בנו לא, פיר' [אין] אדם מסיח דעתו מביתו לדור אצל כלתו שמא תתקוטט ויצא. כדאמרי אינשי נבח בך כלבא עול גוריאתא פוק, פיר' כלבא זכר כגון חתנו גוריאתא נקבה כגון כלתא.
מתני'. בור שבין שתי חצירות וכו' רשצז"ל פיר' בור שבין שתי חצירות חציו בזו וחציו בזו. אין ממלאין ממנו בשבת. פיר' שזה ממלא מרשות חבירו. אלא אם כן עשו לו מחיצה וכו'. עד ובין מתוך אגנו, פיר' ואע"פ שאינה מגעת למים דקיל הוא שהקילו חכמ' במים (כ)דאמרי' גוד אחית מחיצתא ובלבד שתהא בתוך (אוגד) [אוגן] הבור שתראה כהפסקה. אמ' ר' יהודה לא תהא מחיצתה גדולה מן הכותל, פיר' מן הכותל שביניהם המפסקת בין החצירות ומפסקת על פני הבור ואע"פ שאינה נכנסת לתוך אוגנו. גמ'. אמ' ר' הונא למטה למטה ממש פי' למטה דקאמ' בית שמאי. למטה ממש, סמוך למים ואין צריכין ראשי הקנים ליגע במים. למעלה, דקאמ' בית הלל. למעלה ממש, סמוך לשפתו מלמעלה אם ירצה (דין) [דיו] בכך. וזה [וזה] בבור, פיר' אפי' לבית הלל צריך שתהא כל מחיצות י' (מאוזן) [מאוגן] הבור ולפנים. ור' יהודה [אמר] למטה למטה מן המים, פיר' שתהא מחיצה תחובה בקרקעית הבור. למעלה, דבית הלל. למעלה מן (הבית נבהא) [המים, ובהא] מקילין שאין קנים צריכין ליגע במים אבל למעלה לאו מעלה ממש. ואסקנה בגמרא הא דאמרי' למטה מן המים צריך (שיראו) [שישקעו] ראשי הקנים במים טפח וכן נמי ה(ו)א דאמרן למעלה מן המים צריך שיראו ראשי הקנים מן המים טפח שלא יהא זה דולה מרשות זה.
<h2>דף פז.</h2>
מתני'. אמת המים שהיא עוברת בחצר וכו' רשצז"ל פיר' אמת המים אפי' ברשות היחיד כרמלית היא. אין ממלאין ממנה בשבת אלא אם כן עשו [לה] מחיצה וכו', עשו לה מחיצה בתוך אוגניה על פ[נ]י רחבה שהיא, נ"א, שיהא ניכר שבשביל המים נעשית אבל מחיצת החצר התלוייה ועוברת על (גבו) [גבה] אינה מועלת לה ואע"ג דמחיצה תלוייה מתרת במים הני מילי היכא דניראית מחיצה [שנעשית] בשביל המים כגון גזוזטרא דמתני' (וכיון) [וכגון] מחיצה שבתוך הבור. אמת המים וכו'. עד בכניסה וביציאה רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) בכניסה וביציאה בתחילת התעלה בכניסתה לחצר ובמקום שיוצאת ממנה, ובתנאי שיהיה טפח מן המחיצה שוקע במים אם היתה המחיצה מעל המים, או טפח ממנה מחוץ למים אם היתה המחיצה תחת המים]. ר' יהודה וכו' עד מעשה באמה של איבל, פיר' של איבל שם העיר והייתה עוברת בתוך החצירות וממלאין הימנה בחצירות דאהניא לה מח[י]צת כותל החצר התלויה (עליו) [עליה] ור' יהודה לטעמיה דפליג נמי במתני' אבור דקאמ' לא תהא מח[י]צה גדולה מן הכותל שביניהם. אמרו לו מפני שלא היה בה כשיעור, פיר' שלא היה בה שיעור כרמלית בעומק עשרה או ברוחב ד' שאין מים נעשין רשות לעצמן בפחות מעומק עשרה [ורוחב ד'] ואם עוברת ברשות [הרבים] הוי כרשות הרבים כדתנן בהזורק [שבת ק' ע"ב] הזורק ד' אמות בים פטור דכרמלית היא ואם (היא) [היה] רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו חייב דברשות הרבים הוא וכמה רקק מים פחות מי' טפחים אלמא מים שאינן עמוקין י' אינן רשות לעצמן וכי הוו נמי בחצר הוו להו רשות היחיד. גמ'. ת"ר עשו לה מחיצה בכניסה ולא עשו לה מחיצה ביציאה וכו', פיר' לא מהנו ולא מידי דהא מחוברת למים שהוא חוץ לחצר ביציאתה ונעשה הכל כרמלית [אבל כי עשו בכניסה וביציאה אינה כרמלית] ודומה כמו שמתחלת מחצר זו. אמ' ר' יהודה וכו' עד שמא אין בעומקה י' ואין ברחבה ד', פיר' שלא הייתה עמוקה י' טפחים או לא הייתה רחבה ד' דלא חשיב פחות מד' למיהוי רשותא לנפשיה.
<h2>דף פז:</h2>
מתני'. גזוזטרא (שהיה) [שהיא] למעלה וכו' עד אלא אם כן עשו לה מחיצה, פיר' עשו לה מחיצה כל סביבותיה או סביב [ה]נקב [ד' על ד' החקוק באמצעיתה דגוד אחית אמר להכשיר] אע"פ (שהיה) [שהיא] תלויה אבל כוף [ו]גוד כחנניה בן עקביה לא אמרי', דאמרי' בגמרא מתני' דלא כר' חנניה בן עקביה דתניא ר' חנניה בן עקביה אומ' גזוזטרא שיש בה ד' אמות על ד' אמות חוקק בה ד' על ד' וממלא, ואין צריך מחיצה אחרת דסבר כוף וגוד. בין מלמעלה, פיר' (פיר') מחוברת לגזוזטרא מתחתיה. בין מלמטה, פיר' במים כנגד הנקב. וכן שתי גזוזטראות זו למעלה מזו, פיר' אפי' זו שלא כנגד זו ובלבד שלא תהא מופלגת מכנגדה במשך הכותל ד' טפחי', דאמרי' בגמ' לא שנו ששתיהן אסורות אלא בסמוכה זו לזו שאינה גבוהה ממנה י' טפחי' אבל מופלגת זו מזו ד' טפחים אפי' גבוה י' טפחים עליונה מותרת ולא אמרי' שהתחתונה אוסרת עליה דרך אויר. עשו לעליונה וכול' עד שתיהם אסורות, פיר' שתיהם אסורות למלאת בנקב העליונה עד שיערבו והתחתונה בנקב שלה אין צריך לומ' שאסור דהא מכרמלית לרשות היחיד קא ממלא. אמ' רבא בר רב הונא לא תימ' למלא[ו]ת הוא דשארי, לא תימ' דמ(ו)תרת זו המחיצה התלויה בגזוזטרא למלאת ממנה הוא דשרי. אבל לשפוך אסיר, פיר' ששופכין בנקב לים כלומ' שאסור מפני (שכוחה) [שהנהר] מוליך השופכין חוץ למחיצות הגזוזטרא לא תימ' (הרי) [הכי] אלא אפי' לשפוך נמי שרי. ואמרי' בגמ' אמ' רב שיזבי היינו עוקה, פיר' דתנן חצר (שפתוחה) [שפחותה] מד' אמות אין שופכין לתוכה מים בשבת אלא אם כן עשו לה עוקה פיר' גומה מחזקת סאתים ותני עלה אע"ג שנתמלאת העוקה מבעוד יום שופכין לה מים בשבת ואע"ג שהמים יוצאין הימנה בשבת לרשות הרבים. ומהדרינן מהוא דתימא התם תימי, פיר' התם בחצר תימי שהמים עשויין לכלות ולהבליע בקרקע הולכך כי שפיך אדעתא דליבלעו בדוכתיהו קא שפיך (ואו) [ואי] נפקי לבר [לאו] מחשבתו להכי היא ולא נתקיימה ואיסורא ממש ליכא דהא ברשות היחיד שפיך אבל הכא מידע ידיע דודאי נפקי ולא תימי. קמ"ל דשרי. גזוזטרא שהיא למעלה מן הים וכו' רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) גזוזטרא הם הזיזים היוצאים מכותלי החצר על רשות הרבים, ויש שמוציאים מאותה הגזוזטרא על מעיינות המים והנחלים כמו תקרה ונוקבים בה נקב לשאוב דרכו מאותו הנחל. ואמר שאסור לשאוב דרך אותו הנקב עד שתיעשה מחיצה, או מלמעלה, כלומר מן הנקב, יורדת למטה כעין שרוול ואז נאמר גוד אחית מחיצתא ורואין את אותו השרוול כאילו הגיע אל המים, או שתיעשה מחיצה על המים ונאמר גוד אסיק מחיצה ורואין את המחיצה כאילו הגיעה אל הנקב שבגזוזטרא ששואבין דרכו ונתחברה אליו, וכאילו השאיבה מתוך המחיצה. ואם היתה החצר שתי קומות אחת מעל השנייה והוציא מכל קומה גזוזטרא, והחור שבזו כנגד החור שבשנייה עד שנמצאת העליונה כשדולה לשאוב הדלי נכנס בחור שבגזוזטרא התחתונה ורק אז יגיע אל המים, יש בזה כמה דינים ואסדירם לך. אם היו שתי הגזוזטראות בתוך עשרה טפחים הרי כל אחת מהן אוסרת על חברתה ואפילו עשתה מחיצה ואסור להן לשאוב יחד אלא ע"י עירוב. ואם היה ביניהן יותר מזה, אם עשתה העליונה ולא עשתה התחתונה, העליונה מותרת והתחתונה אסורה, ומה שאמר במשנה הזו שתיהם אסורות הוא בתנאי שהתחתונה השתתפה עם העליונה בעשיית המחיצה ולפיכך אוסרת עליה עד שיערבו, ואם עשתה התחתונה ולא עשתה העליונה שתיהם אסורות בהיות העליונה משותפת עם התחתונה בדרכה אשר בין המים והגזוזטרא התחתונה והרי היא אוסרת עליה, וכן העליונה אסור לה לשאוב הואיל ולא עשתה מחיצה, ולפיכך שתיהם אסורות. ואם עשו מחיצה שתיהם מותרות. וכל שאמרנו אסורות, הכוונה בזה אסורות עד שיערבו].
<h2>דף פח.</h2>
מתני'. חצר שפחותה מד' אמות אין שופכין לתוכה מים בשבת, לקמן מפרש לה. עוקה, פיר' גומא. מחזקת סאתים מן הנקב ולמטה, פיר' מחזקת סאתים החלל שלה. בין מבפנים ובין מבחוץ, פיר' בין שעשאה לעוקה (לתוך) [בתוך] החצר בין שעשאה ברשות הרבים. אלא שמבחוץ צריך לקמור, פיר' לקמור לכסות אותה בנסרים שיפלו המים מן ידיו לתוך (מים) [מקום] פטור. ר' אליעזר בן יעקב אומ' ביב שהוא קמור ד' אמות ברשות הרבים שופכין בתוכו מים בשבת, פיר' חריץ העשוי לקלח בו שופכין שבחצר לרשות הרבים והוא קמור ד' אמות ברשות הרבים דקים לן בד' אמות יש שיעור לבלע בהן סאתים מים שעשוי (ליסגיר) [להסתפק] בכל יום. וחכמ' אומ' לא ישפוך על פי הביב, כלומ' בתוך החריץ ואע"פ שיש אורך מיכן עד מקום יציאתו ק' אמה ויכולין לבלוע כיון דבגויה קא שפיך מקלח בהדיא (או) [ו]בכוח לרשות הרבים והרואה אומ' נשפכו בכאן סמוך ליציאתן ובעו דליפקו דאמרי' גזירה שמא יאמרו צינור של פל' מקלח בשבת. אבל שופך הוא לגג וכו'. וכן שתי דיוטאות זו למעלה מזו, פיר' דיוטאות עליות וחצר פחותה מד' אמות לפניהם ששופכין בה מימיהם. מקצתן עשו(י) עוקה, פיר' מקצתן בני האחת עשו עוקה בחצר ובני האחת לא עשו. גמ'. מאי טעמא וכו' רשצז"ל פי' אחצר פחותה מד' אמות קאי דמשמע הא ד' אמות שרי. אדם רוצה לזלפן פיר' שראויה היא לזילוף להרביץ עפרה שלא יעלה אבקה דבימות החמה מוקמינן לה למתני' לקמן בבריתא. פחות מד' אמות שופכן וכו', פיר' [פחות] מד' אמות אין ראויה לזילוף ושופכ(י)ן וכי נפקי מיא מקיימי מחשבתו וגזור רבנן ביה דילמא אתי למישרי זריקא בהדיא ברשות הרבים. ר' (זורא) [זירא] אומ' בארבע אמות תימי מיא, פיר' בארבע אמות ראויין ליבלע סאתים מיא הולכך (או) [אי] נמי נפקי לבר לא מיקימא מחשבתו. פחות מד' אמות לא תימי מיא, הולכך גזור רבנן דילמא אתי למישרי זריקא. מאי ביניהו דאריך וקטין, פיר' קצר כגון שישנה ח' אמות על ב' ואיכא קרקע כשיעור ד' מרובעות ויש מקום לבלוע סאתים מים אבל לזלף אינה ראוייה לרבא אסור לשפוך בלא עוקה לר' (זורא) [זירא] לא בעו עוקה.
<h2>דף פח:</h2>
פיס'. וחכמ' אומ' עד במה דברים אמורים פיר' בד"א דצריך עוקה. בימות החמה אבל בימות הגשמים וכו'. עד אדם רוצה שיבלעו מים במקומן, פיר' טעמא דבריתא דאמרה בד"א כיון שהגג מלוכלך בימות הגשמים (ו)בטיט לא איכפת ליה אם יבלעו במקומן וכיון שאין כוונתו לקלחן ברשות הרבים מותר לשפכם בגג ושונה ואינו נמנע ובתר מחשבתו אזלינן. מאי איכא למימר וכו', מאי ניחוש (או) [אי] משום גזירה שמא יאמרו צינורו של פלוני מקלח מים בשבת סתם צינורות בימות הגשמים מקלחין הן. אמ' רב נחמן בימות הגשמים עוקה מחזקת סאתים נותנין לה סאתים וכו', פיר' נותנין לו רשות ליסתפק ולשפוך סאתים. סאה נותנין לה סאה וכו'. עד התם למאי ניחוש וכו', למאי ניחוש לה (או) [אי] נמי אתי למיתן סאתים לא איכפת לן דההיא גופיה לא יליף מיניה חורבה למימר כי היכי דשרי ליה לשפוך בעוקה זו לצאת הכא נמי שרי (למישרינהו) [למישדינהו] בראי דהא לא מיקימא מחשבתו ולא ניחא ליה דניפקו מיא דהא חצרו מיקלקלא וקימא. (ואו) [ואי] מישום שמא [י]אמרו הרי צינורות של פלוני מקלח מים בשבת, פיר' דסבורין שיהא מתכוין לכך. סתם צינורות מקלחין הן. אמ' רשצז"ל ומיהו לכתחילה לא שרינן ליה טפי משיעורא. אמ' אביי הולכך אפי' [כור אפי'] כורים שרי, פיר' אמ' אביי הולכך כיון דליכא למיחש למידי אפי' כור וכורים קא שארי תנא דבריתא. פיס'. שתי דיוטאות וכו' עד שלא עירבו, פיר' דלא עירבו שני העליות דאיכא למיחש (או) [אי] שרית להני לשפוך על ידי עוקה דהנך אתו לאפוקי מאני מבאתי ולהורידן לחצר וקא מטלטלי בחצר דלא מיערבא ואסור. אבל עירבו מותרין, פיר' (בין) [בני] דיוטא זו לשפוך בעוקה של דיוטין אחרת. וכי לא עירבו וכו'. עד דילמא אתי לטלטולי מיא במאני דבתים לחצר, פיר' דילמא אתי לאפוקי מיא במאני דבתים לחצר (לשפוך) [לשפת] העוקה [לשפוך] לתוכה.
<h2>דף פט.</h2>
כל גגות העיר רשות אחת היא וכו' רשצז"ל פיר' רשות אחת ואע"ג שדיורין חלוקין למטה לשני בני אדם כיון שאין תשמישתן תדיר אין בהם חילוק רשות וכלים ששבתו בגג זה מותרין להוציאן לזה. ובלבד שלא יהא גג גבוה, מחבירו י' דאם חלוק מהן בגובה י' אסור לטלטל ממנו לגגין. וחכמ' אומ' כל אחד ואחד רשות לעצמו, פיר' ואם [לא] עירבו דיורין למטה אסור לטלטל מזה לזה. ר' שמעון אומ' וכו', ר' שמעון מקל מכולן [ואמר חצירות וגגות וקרפיפות שאינן יותר מבית סאתים הואיל וכולם אין תשמישן מיוחד ו]תדיר רשות אחת הן ומטלטלין מזה [לזה] ואפי' מחצר של רבים [לחצר של רבים] בלא עירוב ולית ליה לר' שמעון עירובי חצירות אלא משום [היתר] כלי הבית. לכלים ששבתו בתוכן, פיר' כלים ששבתו באחד מזה מוציאין אותו מזה לזה. אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית, והביאום לחצירם על ידי עירובי שעירבו בני החצר אסור להוציאן מחצירן לחצר האחרת אם לא עירבו שתי החצירות יחד.
<h2>דף צ.</h2>
ספינה אמ' רב מותר לטלטל בכולה דהא איכא מחיצות וכגג שיש לו מחיצות ניכרות דמיא דמטלטלין בכולו. ושמואל אמ' אין מטלטלין בה אלא בד' אמות דמחיצות להבריח מים הן עשויות, פיר' וכמאן דליתינון דאמי ולא דמיא לגג דאלו התם הא איכא מחיצות למטה ואמרי' גוד אסיק והכא כמאן דליתינהו למחיצות כלל דהא להבריח מים עשויות. אמ' ליה ר' חייה בר יוסף לשמואל וכו'.
<h2>דף צ:</h2>
אמ' ר' יהודה כ[ש]תמצא לומ' לדברי ר' מאיר גגין רשות לעצמן וחצירות רשות לעצמן וקרפיפות רשות לעצמן, פיר' כשאמ' ר' מאיר גגין רשות אחת הן שמעינן מינה דחצירות נמי רשות אחת שהרי אין תשמישן [מיוחד (ב)[כ]בתים ודמו לגגין ומטלטלין מחצר של רבים לחצר] של רבים בלא עירוב וכן של יחיד אבל מגג לחצר לא כדקתאני ובלבד שלא יהא גג גבוה מחבירו י' וכל שכן מגג לחצר. לדברי חכמי' וכו'.
<h2>דף צא.</h2>
אמ' רב הלכה כר' שמעון והוא שלא עירבו, בני חצירות כל אחת לעצמה דהשתא לא [שכיחי כלי הבתים בחצר וליכא למיגזר אי שרית להוציא כלים ששבתו בזו] להכניסן לחברתה אתי לאפוקי ליה נמי כלי הבית. אבל עירבו בני חצר, פיר' כל חצר לעצמה ולא עירבו שתי החצירות יחד אסור לטלטל מזו לזו אפי' כלי החצר. דילמ' אתי לאפוקי מנא דבתים לחצר, פיר' ור' שמעון מודה בו דקתני אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית. רמז"ל פיר' אמר רב הלכה כר' שמעון והוא שלא עירבו אבל אם עירבו גזרי' לטלטולי אפי' כלים ששבתו בחצר לגג דילמ' אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר ומעלין אותו לגג ובתים וגגים אינן רשות אחת. ושמואל אמ' הלכ' כר' שמעון בין עירבו וכו' אמ' ר' יוחנן הלכ' כר' שמעון ולא גזרי' ובין שלא עירבו ולא גזרי' דילמ' אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר ומחצר לגג.
<h2>דף צב.</h2>
מתני'. גג גדול סמוך לקטן הגדול מותר וכו' רשצז"ל פיר' הגדול מותר להכניס לו כלי בית של מטה ואין בני קטן אוסרין עליו דלגבי הגדול הך פירצה פיתחא הוא דשרי בגיפופה (כיון) [וכגון] דאין הפירצה יותר מעשר אבל קטן (ל)אסור להוציא לו כלי הבית דבני גדול אסרי עליה דנפרץ לו במלאו ודברי הכל היא דאפי' ר' מאיר לא אמ' גגין רשות אחת אלא של כלים ששבתו בתוכן אבל לכלי בתים לא דומיא דחצר קטנה שנפרצה במלאה לגדולה דכולי עלמ' חצירות רשות אחת הן ולענין כלי הבתים אס(ו)רה הגדולה על הקטנה. חצר גדולה שנפרצה לקטנה גדולה מותרת, פיר' גדולה מותרת להוציא לה כלי בתים שבה אם עירבה לעצמה ולא אסרי עלה בני קטנה.
<h2>דף צג:</h2>
דרש מרי מר גידוד חמשה מחיצה [חמשה] (ה)מצטרפין, פיר' גידוד ה' חצר שקרקעיתה גבוה מחברתה ה' טפחים והוסיפו על אותו גובה (ו)מח[י]צה ה' מצטרפין לי' ותהוה מח[י]צה לחברתה וכן הילכ'. בעי ר' הושעיה דיורין הבאים בשבת מהו שיאס(י)רו, פיר' דיורין הבאין בשבת כגון כותל שבין שתי חצירות שנפל בשבת ודיוריהן השתא כי (הדרי) [הדדי] מהו שיאסרו אלו על אלו. אמ' ר' חנניה ת"ש וכו'. עד וקטנה אסורה מפני שהיא כפתחה של גדולה, פיר' דקא ס(י)לקא דעתא שנפרצה בשבת. אמ' רבה אימור מבעוד יום נפרצה אמ' ליה אביי לא לימ' מר אימור [אלא ודאי] מבעוד יום נפרצה, פיר' אלא ודאי הכי תוקמה דהכי אמרת דיורין הבאים בשבת אין אוסרין. דהא מר הוא דאמ' בעאי מיניה מר' הונא וכו' עד עירב דרך הפתח ונסתם הפתח, פיר' עירב דרך הפתח שתי חצירות שעירבו זו עם זו על ידי פתח שביניהם. ונסתם, בשבת שנפלה מפולת כנגדו. או [עירב] דרך חלון ונסתם החלון מהו, פיר' לטלטל מזו לזו דרך גובה הכותל ואמר(ן) לי שבת הואיל והותר מקצתה וכו'. איתמ' כותל שבין שתי חצירות שנפל ר' אמ' אין מטלטלין בה אלא בד' אמות, פיר' [רב לית ליה הואיל והותרה] (ובחד) [וכחד] חצר לא משוינן להו דקימ' לן חצר שלא עירבה דברי הכל מטלטלין בה כלים ששבתו באוירה דההיא כולה חדא רשותא הואי אבל הכא שתי רשויות האסורות זו עם זו היו ונמצאת כל אחת פרוצה במלואה (במקום) [למקום] האסור לה ואע"ג דקימ' לן כר' שמעון דחצירות רשות אחת הן הכא בשעירבו כל אחת לעצמה עסיקינן ורב לטעמיה דאמ' הילכ' כר' שמעון והוא שלא עירבו אבל בשעירב[ו] שתי רשויות הן והרי (אין) [הן] אוסרין זו על זו ואסור לטלטל בחצר אלא בד' אמות. ושמואל אמ' זה מטלטל עד עיקר מחיצה, פיר' כד מעיקרא כדאמרי' הואיל והותרה הותרה והרי הן בהתירן הראשון.
<h2>דף צד.</h2>
אמרי' בגמרא הא דרב לאו בפיר' איתמ' אלא מכללא איתמ' דר' ושמואל הוו יתבי בההוא חצר נפל גודא דביני ביני אמ' שמואל לשמעיה נגודו לי גלימא, פיר' קחו טלית ופירשו לי אותה שם להיות מחיצה. אהדרינהו רב לאנפיה, פיר' קסבר אסור לטלטל הסדין בתוכה. אמ' שמואל (או) [אי] קא קאפיד אבא קיטרו בהמיאניה, פיר' קחו אבנטו וקשרו בה את הטלית למחיצה. ליש' אחרינא שמואל ורב הוו יתבי בההיא חצר נפל גודא דביני ביני מחיצה שבין שתי חצירות אמ' להו שמואל משכו לי טלית במקום המחיצה כדי שתחצוץ בינו ובין בני החצר אחרת אהדרינהו רב לאפיה כלומ' אין זו המחיצה מועלת שכל המחיצה שאינה עשויה לנחת אינה מחיצה אמ' לה שמואל (או) [אי] קא קאפיד אבא שהוא רב שקולו המיניה קטרו ביה כי היכי דתיהוי מחיצה העשויה לנחת. והיכי עביד שמואל הכי והא איהו דאמ' וכו', פיר' ושמואל למא לי למנגד גלימא האמ' זה מטלטל עד עיקר מחיצה וזה מטלטל עד עיקר מחיצה דילמ' שרי לטלטולי בלא מחיצה, והשבנו ודאי לשמואל שרי לטלטולי בלא מחיצה והאי דאמ' להו נגודו לי גלימא לצניעותא בעלמ' איצטריכא ליה כדי שלא יראה אותם בני אותה חצר. ורב (או) [אי] דסבירא ליה דאסיר פיר' לטלטל לימא להו אסור, אתרא דשמואל הוה, ומאי טעמ' אהדרינהו לאפיה פיר' ניתיב ולא ניהדרינהו לאפיה, דלא לימרו הדר ביה רב משמעתיה פיר' שלא יאמרו כי חזר רב משמועתו והתיר לטלטל בכל החצר וכיון דא[ה]דרינהו לאפיה איגליא מילתא דלא סבירא ליה כשמואל ולא הדר ביה משמעתיה. והילכ' כשמואל.
מתני'. (חצי) חצר (שנפלה) [שנפרצה] לרשות הרבים וכו' רשצז"ל פיר' חצר שנפרצה לרשות הרבים במלואה או ביותר מעשר. חייב, (דברשות) [דכרשות] הרבים היא דברי ר' אליעזר. וחכמ' אומ' וכו' עד פטור מפני שהיא ככרמלית, פיר' פטור אבל אסור לכתחלה (לא) ואפי' בתוך ד' אמות דלא רשות [הרבים] היא אלא כרמלית והוא הדין נמי מתוכה לרשות היחיד. ואמ' בגמ' דבצידי רשות הרבים קמיפלגי ר' אליעזר ורבנן ר' אליעזר סבר צידי רשות הרבים כרשות הרבים דאמו וכו'.
מתני'. חצר שנפרצה משתי רוחותיה וכו' רשצז"ל פי' חצר שנפרצה בשבת לרשות הרבים משתי רוחותיה. וכן מבוי וכו' עד מותרין לאותה שבת, פיר' הואיל והותרה למקצתה הותרה לכולה. ואסורין לעתיד לבוא, פיר' לעתיד לבוא לשבת הבאה. דברי ר' יהודה ר' יוסי אומ' וכו', פיר' ר' יוסי מחמיר והכי קאמ' כשם שאסורין לעתיד לבוא כך אסורין היום. גמ' במאי עסיקינן (או) [אי] לימא בי' אמות וכו' פיר' במאי עסיקינן דאיצטריך ליה למינקט משתי רוחותיה. (או) [אי] לימ' בעשר, ומשום הכי מרוח אחת לא דאמרי' פיתחא הוא. משתי רוחותיה נמי פיתחא הוא, פיר' קא סלק[א] דעתא משתי רוחות זו כנגד זו קתאני ומשום הכי אמרי' במאי עסיקינן. אמ' רב לעולם בעשר, ומשום הכי ברוח אחת לא דאמרי' פיתחא הוא ושרי, והאי שתי רוחות דקתני לאו שתי רוחות זו כנגד זו כגון מזרח ומערב, אלא (כמי) [כגון] שנפרצה בה פירצה (שתוספת) [שתופסת] בשתי רוחותיה דהיינו בקרן זויות דפיתחא בקרן זויות לא עבדי אינאשי. וכן בית שנפרץ משתי רוחותיה אוקמה רב כגון שנפרץ בקרן זויות וקיריו נ"א וקירויו באלכסון וכו' רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) וכן בית שנפרץ משתי רוחותיה הוא שנהרסה זוית מזויותיו ונפל חלק מכותל זה וחלק מכותל זה ולא היתה קורה מתוחה על המקום שנפרץ אלא היה מצב הקורות בתקרתו בצורה זו ולפיכך הוא אסור. אבל אם נהרס משני צדדים מקבילים והיה מצב הקורות בצורה זו הרי זה מותר, לפי שהעיקר אצלנו פי תקרה יורד וסותם].
<h2>דף צה.</h2>
ר' יוסי אומ' אם מותרין באותה וכו'. איבעיא להו ר' יוסי לאיסור או להתיר, פיר' לאיסור קאמר והכין קסבר הואיל ואסורין לעתיד לבוא אסורין נמי באותה שבת ומאי [ד]קא שארי ר' יהודה (קסבר) [קאסר] איהו או דילמ' להתיר קאמ' והכין קסבר כיון שמותרין באותה שבת מותרין גם לעתיד לבוא ומאי (דקסבר) [דקאסר] ר' יהודה קא שארי איהו. אמ' רב לאיסור קאמ' וכן אמ' ר' יוחנן וכו'.
מתני'. הבונה עליה על גבי שני בתים וכו' רשצז"ל הבונה על גבי שני בתים והן בשני צידי רשות הרבים מטלטלין תחת העלייה דפי תקרה מיכאן ומיכאן יורד וסותם. וכן גשרים המפולשין, ויש להן מחיצות מלמטה בשני הצדדין. דברי ר' יהודה וחכמ' אומ' אסורין. ועוד אמ' ר' יהודה מערבין במבוי המפולש וכו'. אמרי' בגמ' מאי טעמא דר' יהודה דקסבר שתי מחיצות דאוריתא, הלכ' למשה מסיני כדאמרי' בפרקא קמ' שיעורין חצוצין ומחיצין הלכ' למשה מסיני והרי יש להן שני מחיצות משני (הבאים) [הבתים] ומשום הכי יתיר שמטלטלין תחתיהן. רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) ר' יהודה סובר שרשות היחיד משיהיה לה שתי מחיצות הובדלה בזה מרשות הרבים, וכך הוא אומר שתי מחיצות דאוריתא, ולפיכך מותר לדעתו לערב בשתי מחיצות]. ואין הלכה כר' יהודה.
המוצ(י)א תפילין מכניסן זוג זוג וכו' רשצז"ל פיר' המוצ(י)א תפילין בשדה מקום שנאבדין. מכניסן, פיר' לעיר ולבית. זוג זוג, פיר' אחד בראשו ואחד בזרועו והיינו זוג כדרך שלובש(י)ן בחול וחוזר תמיד ומכניס זוג זוג עד שיכלו. רבן גמליאל אומ' שנים שנים, פיר' זוג בזרועו וזוג בראשו. בד"א בישנות אבל בחדשות פטור, פיר' בגמ' בעי טעמ' מאי ניהו. בישנות, שניכר הקשר העשוי כמין שדי דודאי תפילין הן ויש בהן קדושה ואסור להניחן בביזיון. אבל בחדשות פטור, מלהכניסן דילמ' קמיע בעלמ' נינהו ואין קדושה אלא בעשוין כהלכתן דהיינו לשמן הולכך לא מחללין שבתא עליהו. מצאן צבתים, פיר' צבתים קשרים הרבה תפילין (בלא) [בכל] קשר ולקמן מפרש צבתים וכריכות. מחשיך עליהן ומביא(י)ן, פיר' ימתין עד שתחשך וישב שם וישמרם ולכשתחשך יטלם ולקמן פריך וליעייליה זוג זוג. ובסכנה (מסכן) [מכסן] והולך לו, פיר' ובסכנה שאינו יכול להמתין (שהמתירא) [שם שמתיירא] מפני הלסטים.
<h2>דף צה:</h2>
פיס'. ר' שמעון אומ' נותנן לחבירו ומחבירו לחבירו פיר' דכל חד לא (ממעט) [ממטי] ד' אמות. עד שמגיע לחצר החיצונה פיר' החיצונה של עיר מקום המשתמר. וכן בנו נותנו לחבירו וכו', פיר' וכן בנו (שילך עמו) [שילדתו אמו] שם בשדה. ר' יהודה אומ' וכו' עד אמרו לו [לא] תהלך זו יתר מרגלי בעליה, פיר' אין יכולין להרחיק מתחום שביתת רגלי בעלה הכל לפי מה שעירבו הבעלים.
<h2>דף צז.</h2>
גמ'. בחדשות מאי טעמא לא וכו' עד לא טרח איניש כולי האי, פיר' לא טרח לחזור ולקטרן ולהסך אותן דאין אדם טורח לעשות קמיע כעין תפילין. תני אבוה דשמואל וכו'. פיס'. מצאן צבתים וכו' עד זוי זוי פיר' זוי זוי של ראש ושל יד (קושרין) [קשורין] יחד וכן הרבה (קושר) [קשרי] זוג בצבת אחד. כריכות דכריכי טובא, פיר' דכריכי טובא כי הדדי. פיס'. מחשיך עליהם וכו' עד ואם לא מחשיך עליהם ומביאין, פיר' (ואו) [ואי] לא צריך להטריח ולהמתין עד שתחשך ויטלם יחד. פיס'. ובסכנה וכו' עד בסכנת גוים כגון בשעת השמד פיר' דמבזו לתפילין. אבל סכנת הליסטים מוליכם כולם כאחת פחות פחות מד' אמות, פיר' קודם שיגיע לד' אמות עומד ליפוש וחוזר והולך פחות מד' אמות וכן תמיד דהשתא כל זימנא הויא עקירה והנחה ואין כאן העברה ד' אמות יחד.
<h2>דף צז:</h2>
גמ'. וכן בנו וכו'. אמרינן בגמ' לר' שמעון ומאי אפי' הן מאה ומהדרי' דאע"ג דקשיא ליה ידא, פיר' שמטלטלין אותו מיד ליד. אפי' הכי הא עדיפא, בשבת ולא יטלטלנו הוא לבדו פחות פחות מד' אמות. ואמרי' בגמ' לר' יהודה דאמ' נותן אדם חבית לחבירו (וחבית) [וחבירו] לחבירו ולית ליה לר' יהודה הא דתנן הבהמה והכלים כרגלי הבעלים, פיר' שהשואל או לוקח בהמה או כלי מחבירו ביום טוב אינו יכול להוליכו אלא במקום שהבעלים הראשונים מותרין לילך שם ואם עירבו בצפון לא יוליכנו זה לדרום. ומהדר ריש לקיש משום לוי סבא הכא במאי עסיקי' דאמרי' נותן אדם חבית לחבירו וחבירו לחבירו במערה מים מחבית לחבית, פיר' ושנייה שלו. ור' יהודה לטעמיה דאמ' מים אין בהן ממש דתנן ר' יהודה פוטר במים לפי שאין בהם ממש. פיר' אין בהם ממש לקנות שביתה אצל בעליהן הראשונים וכל אדם מותר להוליכן (ברגליו) [כרגליו].
מתני'. הקורא בספר על האסקופה וכו' רשצז"ל פיר' היה קורא בספר כל הספרים שבימות הראשונים היו (בגולים) [בגליון] כעין ספר תורה שלנו. גוללו אצלו, פיר' הואיל וראשו אחד בידו. היה קורא בראש הגג וכו' עד משהגיע לי' טפחים, פיר' בגמ' מפרש לה לי' טפחים (תחתונה) [תחתונים] שברשות הרבים. הופכו על הכתב, פיר' האותיות כלפי הכותל שלא יהא מוטל כל כך בביזיון ומניחו עד שתחשך. ר' יהודה אומ' וכו'. עד שאין לך דבר משום שבות וכו', פיר' משום שבות כגון זה שלא נפל מידו שהרי אחוז בראשו אחד ואין כאן אלא משום גזירה דילמ' נפיל כוליה מידיה ואתי לאיתויי. כל איסור דרבנן הוי שבות.
<h2>דף צח.</h2>
גמ'. הופכו על הכתב (מישרי) [מי שרי] והתניא וכו' עד להפוך את היריעה על פניה אלא פורס עליה את הבגד, פיר' יריעה קלף על פניה להגן עליה שלא יעלה אבק על אותיות. התם איפשר, פיר' התם יש לו בגד. הכא לא איפשר, שאין לו בגד לפרוס. (דאו) [דאי] לא מהפך ליה איכא ביזיון טפי. הופכו על הכתב והא לא נח פיר' והא לא נח ואפי' שבות ליכא. אמ' רבה בכותל משופע (הארץ אלא מלא החוט), פיר' בכותל משופע דכיון דבולט למטה נח על בליטתו. אמ' ליה אביי (או) [אי] הכי אימא סופה וכו', פיר' אקשי ליה אביי לרבה כי היכי מצית לאוקומה בכותל משופע והקתני סופה ר' יהודה אומ' אפי' אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו (ואו) [ואי] בכותל משופע ה(ו)א נח ליה וכו' והיכי שרי דר' יהודה גוללו אצלו והא קא מעייל מרשות הרבים לרשות היחיד. ופריק רבה ואמ' חכמי' פיר' וחסרה רבה למשנתינו ותרצה בד"א שהופכו על הכתב בכותל משופע דהא נח אבל בכותל שאינו משופע אפי' למטה משלשה וכו'. עד מאי טעמ' דבעינן הנחה על גבי משהוא וליכא פיר' אצלו.
<h2>דף צח:</h2>
מתני'. זיז שלפני החלון נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת וכו' רשצז"ל פיר' זיז בולט מן הכותל גבוה מן י' טפחי'. עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים פיר' עומד אדם [ברשות] היחיד בבית או על הגג ושוחה ונוטל חפץ מיכן ומניחו בכאן. ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות, פיר' ובלבד שלא יוציאנו מד' אמותיו ממקום שהיה בו ואשמעי' מתני' דלא גזרי' שמא יכניסנו אצלו. לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתין ברשו' הרבים, פיר' דמפיק מרשות היחיד לרשות הרבים. וכן לא ירוק. ר' יהודה אומ' אף משניתלש רוקו בפיו וכו', פיר' משניתלש רוקו בפיו משניתגלגל ונאסף לצאת. לא יהלך ד' אמות ברשות הרבים עד שירוק, דכיון דלמשדייה קא[י] (משדי) [משאוי] הוא. גמ'. האי זיז דמפיק לרשות הרבים וכו' עד כגון קערות וכוסות וכו', פיר' דקערות וכוסות וקיתונות וצלוחית כולם כלים הנשברים דסתמייהו כלי חרס הן כיון דשנשברו אין להן תקנה הולכך לא אתי לאיתויינהו (דאם נטלן ברשות הרבים לרש' היחיד).
<h2>דף צט.</h2>
פיס'. וכן לא ירוק וכו'. עד מחשבתו משויא ליה מקום ד' פיר' מחשבתו שהוא צריך לכך משויא לה הוצאה חשובה. הכא נמי מחשבתו משויא ליה מקום ד'. פיר' בתר עקירה מן הגוף אזלינן והן נעקרין מן החלל של גוף. אמ' ריש לקיש כח בפני רבו חייב מיתה פיר' רק בפני רבו חייב מיתה. שנ' כל משנאי אהבו מות אל תקרא משנאי אלא משניאי, פיר' (למשניה) [למשניא] דעתו באנינות. ואמרי כח אמאי מינס אניס, פיר' שעל כרחו הוא דעל ידי החולי. ומהדרי' כח ורק קאמרי, שרק אותו כח בפני רבו והיה לו להסתלק משם או להבליעו בכסותו. ופיר' כח בלשון ערבי תינכע [ליחה הנפלטת בכח דרך הפה].
מתני'. לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים רשצז"ל פיר' שיוציא צוארו לרשות הרבים [וישתה] גזירה שמא יכניס הכלי אצלו. וכן בגת, מפרש [בגמ'] לעניין מעשר. וכן בגת אמרי' בגמ' וכן בגת לעניין מעשר דתנן שותין על הגת בין בחמין ובין בצונן ופטור דברי ר' מאיר ור' אליעזר מחייב וחכמ' אומ' על החמין חייב על הצונן פטור מפני שמחזיר את המותר רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) וכן בגת הוא ענין אחר, רוצה לומר לענין מעשרות, כלומר שמותר לו לשתות לפני הפרשת המעשר עראי, כלומר עראי שישתה בתוך הגת, אבל חוץ לגת אסור לו לשתות עד שיפריש המעשר].
<h2>דף צט:</h2>
קולט אדם מן (המחזילה) [המזחילה] למעלה מי' טפחים וכו' פיר' גגין שלהן חל(ו)קין וטחין אותו בטיט ומרזיבין קטנים הן לגג להוציא המים ונותנין למטה מהן דף לאורך הכותל בשיפוע(ו) [ו]כל המרזיבין שופכים עליו והוא מביא כל המים למקום אחד שלא יזיקו את הכותל ועומד אדם ברשות הרבים וקולט בכלי למעלה מי' טפחים מן המים היורדים מן המזחילת וקולט דוקא אבל לא יצרף פיו או הכלי למזחילה שהוא בפחות מג' סמוך לגג מאי טעמ' הואיל ומוטלת לאורך הכותל בתוך ג' לגג ד(ו)מיא לגג והוי כמוציא מן הגג שהיא רשות היחיד לרשות הרבים. ומן הצינור ומכל מקום ושותה, פיר' כלומ' בין קולט בין מצרף משום דצינור לעולם אריך ויצא לרשות הרבים וליכא דקימ' ביה לבוד ובשאין בפיו הצינור ד' על ד' אבל אם יש בפיו ד' על ד' אסור מפני שמוציא מרשות. פיר' קולט תופס כלום מקבלין מן המים היורדין באויר ושותה אבל לצרף ידו מן המזחילה לא מאי טעמ' וכו'.
מתני'. בור ברשות הרבים וחליתה גבוהה י' טפחי' חלון שעל גבה ממלאין וכו'. אמרי' בגמ' במאי עסיקי' (או) [אי] לימא (ל)[ב]סמוכה לכותל, פיר' שהבור סמוכה לכותל בתוך ד' טפחים. למא לי חוליא י' טפחים, בור גופה רשות (הרבים) היחיד היא דעמוקה י' והרי אין הפסק רשות הרבים ביניהם. ומהדרי' בגמ' אמ' ר' הונא במופלגת מן הכותל ד' וטעמא דאיכא חוליא י', דלא מאטי דלי לרשות הרבים. הא(ו) לאו הכי קא מטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים. ר' יוחנן אמ' אפי' תימ' בסמוכה הא קמ"ל דבור וחליתה מצטרפין לי'. אשפה ברשות הרבים וכו' שופכין לתוכה, דאשפה רשות היחיד היא, ובאשפה דרבים עסיקי' שאין דרכן לפנותן ומותר לזרוק לה בשבת אבל באשפה דיחיד לא יזרוק לתוכה שהיא עשויה ליפנות וחיישי' דילמ' מפני לה והויא לה רשות הרבים.
מתני'. אילן הסמוך על הארץ וכו' רשצז"ל פיר' הסמוך שנופו נוטה למטה מכל צדדין סביב סביב. אם אין נופו גבוה מן הארץ ג' טפחי' מטלטלין תחתיו, פיר' דאמרי' לבוד והרי יש כאן מחיצה עשרה שאין הענפים נמוכים אלא בראשו של אילן והולכין ומגביהין לצד חיבורן. שרשיו גבוהין מן הארץ ג' טפחים לא ישב עליהן, פיר' אם יצאו מן האילן שרשין על פני הארץ כל זמן שהן סמוכין לארץ בפחות מג' טפחים הרי הן כלבוד וכארץ חשובין ומותר לישב עליהן אבל אם הן גבוהין מן הארץ ג' טפחים אסור לישב עליהן דכיון דגבוהין ג' כאילן חשובין ואין משתמשין באילן דאסור להשתמש באילן בשבת.
אמ' ר' הונא בריה דר' יהושע אין מטלטלין בו יתר מבית סאתים פיר' אין משתמשין באילן אלא בית סאתים ואם היה הקיפו יתר מבית סאתים אין מטלטלין בו אלא בד' אמות ואפי' נטעו מכתחילה לכך דהוי (מקום) [מוקף] לדירה. מאי טעמ', הא כל הקף שהוא לדירה אפי' ד' כורין מותרין ומשום דהוי דירה שכל דירה שתשמישיה לאויר, פיר' שאינה לדור בה תמיד אלא להסתוכך בה שומרי אויר השדות. אין מטלטלין בה אלא בבית סאתים וכו'. איתמ' שרשי אילן הבאים מלמעלה מג' לתוך ג', ולאחר שהגביה חזרו ונכפפו זה בזה... וכאן שלא לדעת, פיר' הבועל ושונה שלא לדעת האשה יהיו לו בנים זכרים שיבעול וישנה שמחמת ביאה הראשונה נתאוותה האשה והולבשה תאוה (ובסאה) [וכשבא] ביאה השנייה מזרעת היא תחלה והיכא דהיא מזרעת [תחילה] יולדת זכר.
<h2>דף קא.</h2>
פיס'. הדלת שבמוקצה וכו' פיר' רחבה שאחורי הבתים משום הכי נקט לה לפי שאין משתמשין שם תמיד ואין בעל הבית חושש לעשות לה דלת תלויה כראוי וקבועה אלא זקופה כנגד הפתח וכשהוא פותח מטילה על הארץ ויש שתלויות אבל נגררות בקרקע. אין נועלין בה, משום דעביד בניין אפילו כשהיא תלויה ונגררת אין זה קבע וכשהוא מגביהה על המשקוף כיון דאינה קבועה שם מחזי כבונה. וחדקין שבפירצה פיר' קוצין שעשאן חבילות והתקינן לסתום בהן פירצה ופעמים שהוא פותחה. ומחצלת, פיר' מחצלת של קנים. אין נועלין בהם אלא אם כן גבוהין מן הארץ. רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) הדלת שבמוקצה וכו' הוא שיהיה מקום מובדל שאין להם בו שימוש ולא צורך, דומה לדיר או סהר, ויש לו דלת שאין לה ציר, אבל אם היה לה ציר, אפילו נשמט, מותר לסגור בה את אותו מקום. וחדקים שבה [ל' רבים של] חדק והם הקוצים, קושרים [קוצים] עם קנים ועושים מהם לוח לסתום בו פירצות הגינה. ומה שאמר גבוהים, אפי' היו גבוהים מן הארץ באיזה שיעור שיהיה. וכל זה אם לא היו קשורים בקשר המחברן לכותלים אלא עראי, שמגביהים אותם ומחזירים אותם].
ורמינהי דלת הנגררת ומחצלת הנגררת וקלקלון הנגררת פיר' קנקלון הוא כלי שאוחזין החורשין בו מאחור כשהן חורשין. בזמן שקשורין ותלויין נועלין בהן בשבת ואין צריך לומ' ביום טוב, פיר' אלמא אתלוייה הוא (דאפקיד) [דקאפיד] אבל אגבוהין מן הארץ לא חיישינן. ליש' אחרינא הדלת שבמוקצה וכו' ורמינ' בריתא אמתני' דתניא דלת הנגררת וכו' בזמן שקשורין ותלויין נועלין להן בשבת ואע"פ (שהן) [שאין] גבוהין מן הארץ ואנן תנן במתני' אין נועלין בהן אלא אם כן גבוהין מן הארץ. ופריק אביי הא דקתני בבריתא בשיש להן ציר, דמוכחא מילתא דדלת גמורה היא שהרי היא קשורה ותלויה הולכך לא מיחזי כבונה ולהכי לא בעינן שיהו(א) גבוהין מן הארץ אבל דלת שבמוקצה וחדקין ומחצלת דקתני במתני' בשאין לה ציר ולהכי בעינן שיהו(א) גבוהין דלא נתחזי כבונה. רבה אמ' בשהיה להם (עיר) [ציר] ואע"ג דהשתא ליכא הואיל והיה להם ציר מעיקרא אע"ג דליתיה השתא הרי מקומו מוכיח עליו שהיה לו ציר ומידת פתח עליו ולא מיתחזי כבונה.
ת"ר סוכי קוצים וכו' עד דלת אלמנה פיר' שהיא אלמנה. היכי דאמי דלת אלמנה איכא דאמרי דחד שיפה ואיכא דאמרי דלית ליה כשאמ' פיר' אדוננו שרירא גאון ז"ל שיפה לשון קל ודקדוקו שיבבא והוא תרגום צמיד שבבין ויש שמפרשין (בו) [כי] שבבים יהיה עג(ו)ל (שמדין) [שומרון (הושע ח')] מן הלשון הזה וכן הוא אומ' אם שבב אחד יש לה לדלת הנגררת שנכנסת בה ומגעת למטה וסוגרת ואינה שנשמטת כי אין לה שבב שני להיות לה למסגר הרי זו דלת אלמנה, ופירוש גשמא בית קיבול ראשה למטה שחוקקין לה בארץ ושמים סביביו כמו מלבן אם אין לה כן אלא יורדת ונופלת על גבי הארץ הרי זו דלת אלמנה. פיר' אחר למאן דגריס שיפה ונשמי שיפה לוח תרג' חח פאתי מכל מקום זו הדלת אינה כשאר כל הדלתות אלא משונה היא וכיון שאינה כשאר דלתות אין [נועלין] בה בשבת דהא לא מיתחזא כי פתח.
מתני'. לא יעמד אדם ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים וכו' רשצז"ל פיר' לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויטול מפתח המונח ברשות הרבים ויפתח בה חנות שברשות הרבים ואע"ג שאין ממקום ה[מ]פתח עד החנות ד' אמות גזירה שמא יכניס המפתח אצלו וכן לא יעמוד ברשות הרבים ויושיט ידו למעלה לרשות שהיא גבוהה י' ורחבה ד' כגון מפתח החנות המונח על גגה ויטול משם המפתח ויפתח פתח החנות והוא... גבוה י' טפחים, פיר' ויעמד לתוכן דברי ר' מאיר אמרו לו מעש(ר)ה בשוק של פטמין, פיר' קצ(י)בין. שהיה בירושלם שהיו נועלין וכו', פיר' נועל חנותו ועומד ברשות הרבים והמנעול למעלה מי'. ר' יוסי אומ' שוק של צמרין היה, פיר' שמוכרין צמר.
<h2>דף קא:</h2>
ת"ר שערי פתח[י גינה] בזמן שיש להן בית שער מבפנים פותח ונועל וכו', פיר' שערי גינה מנעולין שלהן גבוהין י' ורחבן ד' ורשות היחיד הן ובזמן שיש להן בית שער פיר' בית שער בית קירוי ובפתח גינה הסמוכה לרשות הרבים עסיקינן מדקתני סופה וכן חניות הפתוחות לרשות הרבים. ופותח ונועל מבפנים פיר' דבית שער רשות היחיד. מבחוץ פותח ונועל מבחוץ, פיר' וכן כשהוא מבחוץ. מיכן ומיכן וכו'. עד האי מנעול היכי דאמי (או) [אי] דלית ביה ד' על ד' מקום פטור הוא וכו', פיר' ושאלנו האי מנעול היכי דאמי אם אין בו ד' טפחים הרי אין בו שיעור מקום כדי שיהא אלא מקום פטור והיכי אמ' ר' מאיר אם היא למעלה מי' טפחים מניח את המפתח במנעול אפי' באסקופה נמי שרי כי מכרמלית שהיא באסקופה למקום פטור קא מטלטל ואין כאן איסור. (ואו) [ואי] דאית ביה ד' על ד' טפחים שהן שיעור מקום נהוי רשות היחיד כי למעלה מי' טפחים הוא ויש בו רוחב ד' ואם כן הוא היכי פליגי רבנן על ר' מאיר ואמרו אף בזמן שהמנעול [למעלה] מי' מביא מפתח מערב שבת ומניח באסקופה שהיא כרמלית ולמחר פותח ונועל בו [ומחזירו] לאסקופה (והלל) [והא] [מ]טלטל מן אסקופה שהיא כרמלית למנעול שהיא רשות היחיד ואמ' אביי לעולם דאין בו למנעול ד' טפחי' ויש בו לחוק להשלימו לד' פיר' יש בעביו מה שאילו יחקק ישלים לא אמ' ר' מאיר טפח ר' מאיר רואין כאלו חקוק וכרשות היחיד דאמי ולפי' אסור לטלטל מן האסקופה אליו ורבנן סברי אין חוקקין להשלים ואין רואין אותו כחקוק אלא כמקום פטור הוא שהרי אין בו ד' טפחים ולפי' מותר לטלטל מן הכרמלית אליו.
מתני'. נגר שיש בראשו קלוסטרא וכו' ר' אליעזר (אומ') [אוסר] וכו' עד שבא רבן גמליאל וזקנים ואסרוהו להם ר' יוסי אומ' איסור היו נוהגין בו והתירוהו. רשצז"ל פיר' נגר קביליא שתוחבין אותו בחור שבאסקופה לנעילת הדלת. שיש בראשו גלוסטרא, פיר' שראשו עבה וראוי לבוכנא לכתות ולשחוק בו פילפלין אפי' הכי [ד]תורת כלי עליו ר' אל[י]עזר אוסר אלא אם כן קשור ותלוי בדלת. ור' יוסי מתיר, דתורת כלי עליו משום גלוסטרא ולא הוי כבונה. רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) נגר קורה שתולים אותה על הדלתות כדי לסגרם בה, וקוראים אותה בני אדם מעראץ' [—מוט רחב], לפי שהיא קבועה לרוחב מכותל לכותל. וגלוסטרא כעין רמון או רבוע וכיוצא בזה, שהוא מורה עליו שהוא כלי ואינו קורה בעלמא שאסור לטלטלה בשבת. והלכה כר' יוסי].
<h2>דף קב.</h2>
מתני'. נגר הנגרר נועלין בו במקדש אבל לא במדינה וכו' רשצז"ל פיר' נגר הנגרר שקשור בדלת אבל אינו תלוי שהחבל ארוך ומתוך שנגרר אינו נראה כקשור וכשאין בראשו גלוסטרא קאי. נועלין בו במקדש, פיר' דשבות בעלמ' הוא דאינו בונה ממש הואיל וקשור לכך אלא הואיל ונגרר מיחזי כבונה ואין שבות דרבנן במקדש דלא גזרו שם. והמונח בכאן ובכאן אסור וכו', פיר' והמונח שאינו קשור כלל הוי בניין ממש ור' יהודה סבר לא בניין הוא אלא דומה לבניין ובמקדש לא גזרו על השבות. ת"ר אי זהוא נגר הנגרר וכו'. עד אף במדינה מותר, פיר' אפי' במדינה מותר הואיל וקשור אע"פ שאינו תלוי. (תלמ' לומ') [הלכה] כר' יהודה, פיר' בנגרר המותר אפי' במדינה אבל במונח דשרי ליה ר' יהודה במקדש לית הילכ' כוותיה דכיון שאינו קשור שם בניין גמור הוא ואם הוא קשור בדלת כדאמ' רבא מותר. ואם ניטל באגדו וכו', פיר' (או) [אי] ניטל באגדו כלומ' תלוי הוא בחבל חזק אפי' אינו תלוי אלא בבריח של דלת מותר כר' טבלא, פיר' דאמ' בגמרא ר' טבלא איקלע למחוזי חזא דהוה תלי בעברא דדשא ולא אמ' להו ולא מידי ואע"פ שאינו קשור ותלוי בדלת אלא ניטל באגדו וכיון דניטל באגדו כולי עלמ' שרי דהא תורת כלי עליו. באעי ר' (זורא) [זירא] נקמז מהו פיר' אם היה זה הנגרר נקמז מהו לנעול בו בשבת פיר' אדוננו האיי ז"ל [(תרגום מערבית) הוא הסוגר שיש בו חריץ, במצב כזה נועלין בו ובמצב כזה מפרקים בו, ואין נועלין בו ולא פותחין בו אלא בסיבוב, ובו אמר משום דמיחזי כבונה, ויש שפירשו דבר זה מענין קמיצה וקיבוץ]. רשצז"ל פיר' נקמז מהו, נפחת חור האסקופה ויוצא הנגר לצד הקרקע ועד השתא איירי באסקופה גבוהה ואין החור ניקב עד הארץ. נשמט, פיר' שנפסק החבל שקשור בו והרי הוא נשמט ומונח בקרן (זיות) [זוית]. הלכ' כר' יהודה בנקמז, פיר' דילמא הוא. וטעמ' מאי אמ' אביי משום דמחזי כשמעמיד אותו העץ בתוך הנגרר כאלו בונה ומשום הכין אסור לנעול בו. ואם עשה לו בית יד, פיר' עשה לו בית יד לנגר שאינו קשור כלל ותחב בית יד באמצעיתו ודומה למקבת דהשתא ודאי (מכוח) [מוכח] ד[כ]לי הוא. ההיא שריתא דהות בי ר' פדת, פיר' שריתא קורה כמו בצל (קורתו) [קורתי] בטלל שריתי. דהוו שקלי לה בי עשרה, פיר' כלומ' משוי י' בני אדם היו בה ואפי' הכי לא אסיר עליהו ושרי להו לסומכה אדשא בליליא. אמ' זו תורת כלי עליו, פיר' שראויה לישב עליה. ההיא אסותא דהות בבי רב שמואל, פיר' אסיתא מדוכה. דהות מחזקת אדרבה פיר' לת(ו)ך חטין ט"ו סאין חצי כור. הוה שקלי לה בי עשרה וכו', פיר' נוטלין אותה י' בני אדם ונותנין אותה אחר הדלת לסגור בה הדלת ולא מיחה על ידם מר שמואל דסבר תורת כלי עליה.
<h2>דף קב:</h2>
מתני'. מחזירין ציר התחתון במקדש רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) ציר הוא "רתאג" הדלת, והוא שם עברי, הדלת תסב על צירה, ואמר שאם נעקר מבית קבולו מחזירין אותו לשם, אבל אסרו להחזיר את העליון שמא יתקענו בחוזק לפי שהוא צריך בלי ספק חיזוק יותר, וכך אמרה הבריתא גזרה שמא יתקע. ואין הלכה כר' יהודה]. מחזירין ציר התחתון במקדש וכו' רשצז"ל פיר' זו המשנה והבריתא כך. מחזירין בציר התחתון של דלת מחלון של שידה תיבה ומגדל שפתחו מצידיה דציר התחתון כל זמן שלא יצא העליון נוח להחזירו ואין כאן בנין. אבל לא במדינה, גזירה משום שמא יחזירו בגרזן ובמקבות דהויא מלאכה. והעליון כאן וכאן אסור, פיר' דכיון שיצא עליו[ן] (כולן) [כולו] נופל והוי כבונה וקסבר יש בניין בכלים ומלאכה לא הותרה במקדש. פיס' דבריתא. במקדש מחזירין, פיר' במקדש מחזירין כגון שצריכין לו לדבר קרבן כגון שהיה נתון שם מלח או לבונה או [קטורת] ואין שבות במקדש. ובמדינה דוחקין, פיר' אם לא יצא כולו מחור האסקופה אלא התחיל לישמט דוחקין אותו לחור. והעליון כאן וכאן לא יחזיר, פיר' דהכי בונה ממש. גזירה שמא יתקע ואם תקע חייב חטאת, פיר' שמא יהדקנו במקבות ובגרזן דהויה מלאכה, פיר' רשצז"ל (והתחתון) [ואתחתונה] במדינה קאיי (דאו) [דאי] בעליון ובמקדש הוה ליה שבות הך חזרה גזירה משום תקיעה ואמא[י] מיתסר. ושל בור ושל דות ושל יציע לא יחזיר, פיר' דהוי בניין המחובר לקרקע חשוב בניין (בלא) [בכל] דהוא. בור בחפירה ודות בבניין על גבי קרקע. מחזירין ציר התחתון במקדש אבל לא במדינה וכו' רמז"ל פיר' אם נשמט ציר התחתון של דלת ממקומו והעליון עומד במקומו מותר במקדש להחזיר הציר התחתון של דלת או של שידה או של תיבה או של מגדל שהן דלתות עומדין במקדש מגביה הדלת למעלה כדי שיחזור הציר למקומו אבל לא במדינה יגביה הדלת ויחזירנו אלא דוחקין אותו למשקוף ואם חזר מעצמו לית לן בה. אבל ציר העליון אסור להחזירו בין במקדש בין במדינה גזירה שמא לא יהא נח לחזור ויביא קרדום ויתקע בו עד שיחזור שהוא כעין מלאכת אומן ואם תקע חייב חטאת. אבל דלת של בור ושל דות ושל יציע לא יחזיר ואם החזיר חייב חטאת כי דלתות של אילו אינן עומדין כדלתות הבית המגדל אלא מושלכין כן וכשיצא הציר האחד אינו עומד וכאלו ניטל הדלת ואם יחזירנו הרי הוא כמתקן מלאכה בשבת וחיוב חטאת.
מתני'. מחזירין רטייה במקדש וכו' רשצז"ל פיר' מחזירין רטייה בכהן שלקה בידו ונתן עליה רטייה מבעוד יום והוצרך לעבוד עבודה בשבת או ביום טוב ונטל רטיה מעל ידו שלא [תהא] חוצצת בין ידו לעבודה דחציצה פוסלת בה דבעינן ולקח הכהן וכיון דחציץ לא הויא לקיחה (לכהן) [בכהן] מחזירה במקדש (דאו) [דאי] לא שרית ליה להחזיר לא שקיל ליה מיכתחלה ומימנע ולא עביד עבודה, וזה אחד מג' דברים האמורים במס' ביצה שהותרו סופן משום תחלתן ואלו הן עור לפני הדריסה חניות והחזרת רטייה במקדש. אבל לא במדינה. פיר' גזירה שמא ימרח הרטיה ומרוח היינו מוחק האמור באבות מלאכות של שבת. ואם לכתחלה כאן וכאן אסור, פיר' ואם לכתחלה שלא היתה (אסורה) [קשורה] מבעוד יום וכהן [זה] (וה)לא סילקו לצורך עבודה. כאן וכאן אסור, פיר' הכא ליכא למימ' אין שבות במקדש דהא שבות לאו צר(י)כי גבוה הוא אלא צר(י)כי עצמו. רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) אם לכתחלה כאן וכאן אסור כלומר להניח את הרטיה על המכה כתחילה אסור בין במקדש בין בשאר המדינה].
ת"ר רטיה שפרשה מעל גבי מכה וכו' פיר' רטיה שנפלה במדינה קא מיירי ולהכי נקט שפרשה שהוא לא נטלה מדעתו. מחזירין אותה בשבת, פיר' מחזירה למכה דמילתא לא שכיחא הוא ולא גזרו בה רבנן. ר' יהודה אומ' הוחלקה למטה דוחקה למעלה, פיר' ר' יהודה אומ' אם נפלה כולה אין מחזירין אותה אבל אם הוחלקה למטה דוחקה למעלה. וכו'. ואם ממרח חייב פיר' ממרח משום מוחק. אמ' ר' חיסדא מחלוקת בשפרשה על גבי כלי וכו' עד נפל ליה אבי סדיא, פיר' אבי סדיא מראשותיו כמו שמתרגם וישם מראשותיו ושוי אסדוהי. ואהדרה ואמינא ליה לא סבר לה מר להא דר' חסדא, פיר' דמוקי פלוגתייהו בשנפלה על הכלי (והכי) [ואפי'] הכי אסר ר' יהודה ואמ' ר' יהודה הלכ' כר' יהודה. אמ' ליה לא שמיעא לי, פיר' הא דרב [חסדא] כלומר לא סבירא לי.
קושרין נימה במקדש וכו' פיר' קושרין נימה כינור של (ציר) [שיר] הלויים לקרבן אם נפסקה בשבת [ובגמרא מפרש טעמא דקסבר מכשירי מצוה שלא היה יכול לעשותן] מאיתמל דהא היום נפסקה דוחין את השבת ואע"ג דקשר אחת מאבות מלאכות הוא במס' שבת. אם בתחלה כאן וכאן אסור, פיר' ואם בתחלה שלא היתה שם מעולם דיכול לעשות מלאכה מאיתמל אסור.
<h2>דף קג.</h2>
חותכין יבולת במקדש פיר' יבולת (מים) [מום] לתמיד כדכתי' או חרוץ או יבלת ודקא קרינן יבולת. חותכין יבולת ביד קאמ' מדקתני ואם בכלי כאן וכאן אסור דאב מלאכה הוי הואיל ואינו (משוה) [משנה] מכמות שעושין בחול. רמז"ל פיר' [(תרגום מערבית) יבולת "ת'אלול" בגוף האדם, וכבר ידעת שהעבודה אסורה לבעל יבולת].
<h2>דף קג:</h2>
מתני'. כהן שלקה באצבעו כורך עליה גמי וכו' רשצז"ל פיר' כורך עליה גמי ואע"ג שהגמי מרפה את המכה הואיל השתא מיהא צורך עבודה היא דלא אורח ארעא שתראה מכתו עם העבודה מיכסייה בגמי. אבל לא במדינה דרפואה בשבת שבות הוא ואסור שמהדק הגמי כדי להוציא דם המכה. ואם להוציא דם כאן וכאן אסור, פיר' שאין [זה צורך] עבודה ועוד דהוה ליה חובל ואב מלאכה לא אישתרי לגביהו.
<h2>דף קד.</h2>
בוזקין מלח על גבי הכבש בשביל שלא יחליק[ו] פיר' בוזקין משוין מלח ומכתתי אותו על הכבש מפני שחלק הוא וגשמים נופלים עליו הוא מחליק בוזקין לשון פתות כדאמרי' בפ' ב' ביומא (עמאי) [ממאי] ויפקדם בבזק מידי דמיבזק הוא ועוד כמראה הבזק מפרשי' כאור היוצא מבין החרסים שאופין בה את הזהב והן נקובין וסדוקין ולשון היוצא בנקב יש לו מראה ירקרק או אדמדם. פיס'. וממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת ומבור הקר ביום טוב פיר' בור הגולה ובור הגדול כך שמן ושניהם בלישכת העזרה. בגלגל פיר' רמז"ל [(תרגום מערבית) גלגל "חנאנה", כלומר שהיה לבור זה גלגל ששואבין בו המים ומשמיע קול והמיה, ולפיכך נקרא "חנאנה"]. והתירו אותה שממלאין בה ואפי' יש לה קול גדול. ואמרי' בגמ' ממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת במקדש אבל לא במדינה, מאי טעמ' במדינה לא, גזרו רבנן שמא ימלא אדם לגינתו ולחרבתו, הכא במקדש לא גינה איכא ולא חורבה. וממלאין מבור הקר ביום טוב אבל לא בשבת. ואמרי' מאי בור (בית) הקר ומהדרינן בור שהקרו עליה נביאים דברים כשעלו מן הגולה והוצרכו לה ונמנו והתירוה (ובסרו) [ובטלו] בה צד איסור. היקרו לשון קרייה שהביאו בה רא(ו)יות לדבריהם שיש בהן כדי לעקור תקנת השבות ממנה כדי למלאת הימנה בגלגל. אמר ר' נחמן על שם באר מים חיים הייתה קרייתה בור הקר לשון מקור כהקיר ביר מימיה כמו שמעיין מקור הנובע מתחדש והולך ומוסיף תמיד כך הקרה רעתם.
דרש רבא וכו' עד ומדדה בה, פיר' לדרוס עליה. וכשהוא מדדה לא ידדה (א)לא בסל ולא בקופה, פיר' כדרך חול. אלא בשולי הקופה, פיר' שולי הקופה שנשברה ונשארו שולים. תנן בסוף מידות וכו'. עד טרף אדשא, פיר' (הקיף) [הקיש על] הדלת באגרופו והשמיע קול. אמ' מאן האי ליתחיל גופיה קא מחיל שבתא, פיר' סבר עולא כל אולודי קלא אסירי. אמ' רבה לא אסרו אלא כקול של שיר בלבד, פיר' כגון השיר הנשמע כגון שיר בנעימה ונחת שהוא דומה לכלי שיר אבל אולודי קלא שרי. ואותבינן עליה דרבה מיהא דתניא מעלין בדיופי, פיר' בדיופין דיו בלשון יון שנים וזה הכלי ששמו דיופי יש לו שתי פיות כזה ומעלין בו מחבית לחבית על ידי זה (הבל) [הכלי] מניח ראשו האחת בחבית מלאה ומוצץ בפיו בראש הקנה האחר עד שמושך מעט מן היין שבחבית ומניחו ב[ח]בית הר[י]קה ויין עולה ויוצא כולו מאליו לחבית האחרת. ומטיפין למי אדק לחולה בשבת לחולה אין לבריא לא, ומטיפין מיאדק לחולה כלי הוא ופיו צר ושל מתכת היא ומנוקב בתחתיתו נקבים נקבים דקים וממלאין מים וסותם פיו העליון וכל זמן שפיו סתום אין המים יוצאים בנקבים התחתונים וכשרוצה נוטל [פקק] העליון והמים יוצאים בנקביו טיפי אחר טיפי ונותן כלי מתכות וכופתן תחתיהן וקולן נשמע (לקול) [לחולה]. הא קא מתכוין לעוררו, על ידי קול זה שמתיראין להקיצו בידים שמא יבעות וכיון דלהקיץ הוא לאו בנעימות ובנחת נשמע ואפי' הכי לבריא לא ואיך אמרת כי השמעת קול בשבת זולתי של קול שיר מותר והרי אידך שהוא משמיע קול ולא הותר בשבת אלא לחולה בלבד אבל לבריא לא דאלמא אולודו קלא אסיר אע"פ שאינו קול של שיר. ופריק כגון דתיר ובעי לאונוחי וכו', פיר' ופריק לו רבה לא בחולה שאינו יכול לישן עסיקינן שמטיפין לו מיאדק טיפין שקולן כמעשה אומן שהן משמיעין קול יפה דדומה לשיר כדי שישן החולה בנעימת אותו הקול ולפי' כנגדו בבריא אסור שהוא דומה לכלי שיר אבל אולודי קאלא שארי. כי זמזומי, שהוא כמין שיר, פיר' אדוננו האיי גאון ז"ל [(תרגום מערבית) זמזומי "זמזמה" והוא כעין יללת הגלגל]. והדרינן ואותבינן מיהא דתניא וכו' עד דלא מספק ולא יטפח, פיר' לא יטפח על לבו. לא יספק, פיר' כף על כף. ירקד, ברגל וישמיע קול להבעית העופות. כדרך שהוא עושה בחול וכו' עד שמא יטול צרור, פיר' שמא יטול צרור ויזרוק לרשות הרבים להבריח העופות. והדר אותבי' וכו' עד המשחקות (דאגוזים) [באגוזים], פיר' מגלגלין דרך דף ומכות זו על זו, אסור. ופרקינן דילמ' אתי לאשויי גומות, פיר' להכין דרך לגילגול הא(י)גוז. ואקשינן מבור הגולה בגלגל פיר' שהגלגל משמיע קולו כמו שפירשנו. ופריק לא גזירה שמא ימלא לגינתו או לחרבתו, פיר' מתוך שממלאין בו בלא טורח אתי להשקות בו על גינתו וחרבתו בשבת. ומיסתברא לן דהילכ' כרבא דאמ' לא אסרו אלא בקול של שיר בלבד וכו' עד ומבור הקר וכבר פירש[נו] לעיל. תניא לא כל הבורות וכו' אלא זו בלבד אמרי' בגמ' מאי זו בלבד, פיר' שלא קראו לשאר הבורות בור הקר אלא זו בלבד. ומהדרינן כשעלו בני הגולה שהיקירו עליה דברים ונביאים שביניהם (זה היתרה) [והתירוה] להן וכו'.
<h2>דף קד:</h2>
מתני'. שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו בהמינו רשצז"ל פיר' מוציאו (בהימנו) [בהמינו] בשבת ולא חיישינן שמא יטלטל שאין שבות במקדש. בהמינו באבניטו ואע"ג דמטמא ליה לאבניטו שהוא קשור בו כי עדיף שלא לשהות את הטומאה בעזרה (דברי ר' יהודה ר' יוחנן בן ברוקא אומ' בצבת של עץ פיר' שהוא פשוטי כלי עץ שאינן מקבלין טומאה) ובידו (כל) [לא] נגע כהן דלא ניטמא כהן גופיה הולכך בהמינו אחזו דלא נגע ושרץ אינו מטמא [במשא] והאבנט שמטמא בשרץ אינו מטמא הכהן האוחזו דהוה ליה אבנט ראשון לטומאה והילכ' רווחת בכל התלמודי שאין... אדם וכלים [מקבלין טומאה] אלא מאב (מטומאה) [הטומאה] בלבד וכן במקרא לא מצינו טומאה לאדם וכלים אלא מן השרץ ומן הנבילה וכיוצא בהן שהן אב הטומאה אבל ראשון לטומאה ושני לטומאה מטמא אוכלין ומשקין כדכתי' וכל כלי חרש אשר יפול מהם וכו' דהוה ליה כלי חרש ראשון לטומאה (מיכן) [מכיון] שנתלה השרץ באוירו ואע"ג שלא נגע(ו) [ו]הכלי חוזר ומטמא מה שבתוכו יכול אם יהיו כלים בתוכו דניטמאו מחמת כלי הראשון ת"ל כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל וגו' אוכלין ומשקין מטמאין מחמת כלי ואין כלי ואדם מטמאין מחמת כלי. צבת של עץ, שהיא פשוטי כלי עץ. שלא לרבות את הטומאה, לטמא אבנט הטהור ונוח לנו לשהותה שם ולחז(י)ר אחר צבת מלהרבות את הטומאה. מהיכן מוציאין אותו, פיר' בשבת. מן ההיכל ומן האולם מבין האולם ולמזבח, אבל בעזרה אם נמצא שם מכסהו בסיר ומניחו עד שתחשך. דברי ר' שמעון בן ננס ר' עקיבה אומ' וכול', פיר' כל מקום שחייבין על זדונו כרת אם יכנס לו בטומאה דהיינו כל העזרה משם מוציאין אותו. ושאר כל המקומות, פיר' למר כדאית ליה לבן ננס כולה עזרה ולר' עקיבה לשכות. כופין עליו פסכתר, פיר' סיר של נחשת לכסות עד שתחשך למוצאי שבת. סירות מתרגמ' פסכתירא.
<h2>דף קה.</h2>
ר' שמעון אומ' כל שהתירו לך חכמי' היכא קאיי ומהדרינן התם קאיי מי שהחשיך בדרך וכול' חוץ לתחום אפי' אמה אחת לא יכנס ר' שמעון אומ' אפי' ט"ו אמה יכנס שאין המשוחות ממצין את המידות מפני הטועין. דקאמ' תנא קמא קושרין ואמ' ליה ר' שמעון עניבה דלא (קשרוה) [קשירה] היא ולא אתי בה לידי חיוב חטאת לא גזור רבנן קשירה דאתי לידי חיוב חטאת גזרו רבנן, בגמ' קושרין נימה במקדש בנימת כינור שנפסקה דפליג עליה ר' שמעון לעיל ואמ' בבריתא עונבה ומייתי הכא טעמא למילתיה ופליג אתנא דלעיל.
